תפריט
המשנה במסכת ראש השנה מלמדת אותנו על ארבעה ראשי שנה, לארבעת ראשי השנה המסורתיים יש להוסיף את האחד בספטמבר, ראש השנה לפתיחת שנת הלימודים. כל שנה באחד בספטמבר הוואטסאפ המשפחתי מתמלא בתמונות של ילדים בדרכם לבית הספר, הילדים לובשים בגדי חג, וריח של התחדשות נישא באוויר
הערב שקיימנו לא פתר את המשבר שבו נתונה מדינת ישראל, ולא גובש בו מתווה מלא ומוסכם בין הדוברים, גם אם התגלו 'איים' של הסכמה. יחד עם זאת, במישור האישי הערב הפחית עבורי את מפלס החששות מדיון עם אנשים שדעותיהם הפוכות, ותרם מאד להבנה שלי את נקודת מבטם
המשבר שעובר על עם ישראל בתקופה הזו הוא אמיתי, הוא לא ספין תקשורתי. או, אם תרצו, הספין התקשורתי חזר על עצמו שוב ושוב, לאורך הרבה הרבה שנים, עד שהוא סחף לתוכו את האמת ואת כולנו
בחמישי ב30/3, ימים ספורים לפני חג הפסח, נקיים בקשת שוהם, את הערב הראשון בו ננסה לדבר וגם להקשיב. ערב שכולו שיח, שירה ואחווה
בימים טרופים אלו, בהם הפערים בין חלקי האוכלוסייה השונים בארצנו מועצמים ומוחצנים, בולטים כקרני אור באפלה בתי הספר המשלבים הדוגלים בחיזוק הזהות היהודית בד בבד עם הערכים הדמוקרטיים. זאת תוך טיפוח דיאלוג מתמיד בין רבדי האוכלוסייה השונים. אני רוצה לחלוק אתכם את סיפורו של פרוייקט אחד, שכמו נותן הצצה לאפשרות לחנך אחרת – לקרבה ואחווה בין חלקי העם השונים
הלוואי שלא נפחד מהמחלוקת, שלא נפחד לדבר, שלא נפחד להקשיב, שלא נפחד להפגין ושלא נפחד אפילו לצעוק, כי מותר לצעוק כשכואב. והכי חשוב, לא נשכח שאנשים אחים אנחנו
