השנה אנו חוגגים 75, מאז הקמת מדינת ישראל, המדינה של העם היהודי. אנחנו, הילדים שלנו והילדים אותם אנו מחנכים ומלמדים בבית הספר, נולדנו לתוך מציאות בה קיימת מדינה ישראל. מדינה שקמה בזכות פועלם של יהודים מכל העולם, ממגוון תרבויות וזרמים, שעבדו ביחד, במטרה משותפת, סיכנו את חייהם ואף הקריבו אותם למען הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל.
אז 75 שנים אחרי, איך המרכיב היהודי בא לידי ביטוי בחיינו? מה המשמעות של היהדות והישראליות בזהות שלנו? אילו מרכיבים בחיים שלנו משפעים על עיצוב הזהות שלנו? איך ניראה העם היהודי כיום, מה מייחד אותו?
את הסוגיות האלה אנו חוקרים ומנסים להבין בשיעור "יהדות פה ושם". כל זאת דרך התחברות עם כיתה של ילדים יהודים, בעיר בוקה רטון שבפלורידה, שהיא העיר התאומה של זיכרון יעקב, במסגרת פרויקט בתי הספר התאומים של הסוכנות היהודית ( PARTNERSHIO2GETHER).
בשיעור, אנו בוחנים ארבע מעגלי זהות: זהות אישית, זהות של עיר, זהות לאומית וזהות ושל עם. באמצעות מעגלים אלה אנו לומדים על הזהות שלנו, של יהודים בתפוצות ושל הילדים היהודים, השותפים שלנו בארה"ב.
הנה "טעימה" קטנה מהקרוס, אוסף של דברים שתיעדתי שהילדים אמרו בעקבות מגוון המשימות ודיונים בשיעורים:
– מה, יש יהודים בהונג קונג?
– מה, הם אוכלים בחדר אוכל בבית ספר?
– אה, קוראים לה… זה גם השם שלי!
– איך הם בכלל למדו על היהדות?
– הם ביקרו פעם בישראל?
– הבית ספר שלהם נראה כמו מלון.
– ספר התורה בבית הכנסת שלהם, הוא בעברית או באנגלית?
– יש לנו אותם תחביבים! אנחנו אוהבים את אותם מאכלים!
– מה, הם לומדים תפילה? אנחנו לא לומדים תפילה.
– הם יודעים לדבר קצת עברית?
– הם לומדים אפילו יותר מאיתנו על דברים שקשורים ליהדות.
– לאיזה עוד עמים בעולם יש מדינה משלהם, כמו שלנו היהודים יש את המדינה שלנו?
– מה ההבדל בין מדינה לארץ?
– כשאיבדתי את הכיפה שלי, הבנתי שהיא חלק ממני, היא חלק מהזהות שלי. סבתא סורגת לי חדשה.
– היא נוסעת כל כך הרבה שעות, רק כדי להיות עם החברים היהודים שלה בשבת.
– הבית ספר המשלים הוא חשוב, ככה הם "משלימים" את היהדות שלהם.
– קהילה זה חשוב מאוד, חשוב שיש אנשים שתומכים בך.
– קהילה, זה אנשים שיש להם משהו במשותף, שאכפת להם אחד מהשני. חשוב שלא יהיו אחד נגד השני.
השאלות שהילדים מעלים בשיעורים, ההערות שלהם והשיתוף מהחיים שלהם הם ביטוי כל כך כן לגוונים השונים שבזהות היהודית הישראלית העכשווית. זה מרתק בעיני. יתר על כן, השאלות וההערות המבואות לעיל ממחישים איך התלמידים שלנו זוכים להיחשף לביטוים שונים של יהדות ותרבות יהודית ואיך הם זוכים לחוות את היותם חלק "מהעם היהודי". כל אלה, היבטים כל כך חשובים בחינוך הילדים שלנו להקשבה, לשיח ולקבלת מגוון של קולות ודעות.
אחד הדברים החשובים שאני מנסה להעביר לילדים הלומדים בשיעורי יהדות פה ושם, הוא שכדי לשמר את הזהות היהודית בתפוצות, יהודים צריכים לבחור בכך ולפעול למען שימור הזהות היהודית שלהם, תוך מתן משמעות לזהותם בחברה בה הם חיים. זה דורש חיי קהילה, זה דורש השקעה של זמן וגם כסף.
לעיתים אני תוהה, במיוחד בימים אלה, מה עם החברה היהודית הישראלית העכשווית? האם גם אנחנו צריכים "לבחור" לשמר את הזהות היהודית הישראלית שלנו ולדאוג לצקת בה משמעות? או שאולי זה פשוט מספיק לחיות בישראל, ושכל משפחה ואדם יעשה כראות עיניו וכולנו נכבד את החלטת האחר.
האם לא הגיע הזמן, אחרי 75 שנים שאנשים מכלל המגזרים היהודים, יתכנסו יחד כדי להחליט ולהגדיר ביחד איך מהות המדינה היהודית תבוא לידי ביטוי במרחב הציבורי בישראל מה המשמעות שלה ואיך ננחיל אותה לדורות הבאים? האם לא צריך להשקיע בכך זמן ולתת תוקף ומשמעות להיותנו "המדינה של העם היהודי"?
כבר הוכחנו בעבר, שבכוחות משותפים ומטרה משותפת ניתן להגיע להישגים גדולים, למה שלא נצליח גם היום?
