ט'ו בשבט הגיע חג לאילנות" שרים ילדי הגן, ואנחנו מתקשים לחגוג. מתקשים לחגוג כשהחטופים והחטופות שלנו עודם בשבי, כשהחיילים והחיילות שלנו עדיין בעיצומה של המערכה, וכשרבים ורבות מבני עמנו עדיין מפונים, גולים בארצם שלהם.
אולם דווקא בימים אלו ט'ו בשבט מלמד אותנו שיעור חשוב. ט'ו בשבט, ראש השנה לאילנות, מצוין בתקופה בה רוב העצים עומדים עירומים, בגזעים וענפים חשופים, ללא פריחה. חגיגת ראש השנה לאילן היא לא חגיגת התוצרת, אלא חגיגת הידיעה והאמונה: האמונה ששורשיו של האילן עומדים איתנים, שהם מזרימים חיות המחדשת את הגזע ואת הענפים, ושהחיות הזו יוצרת תנועה שמובילה לפריחה, לשגשוג וללבלוב, תנועה שבסופה האילן יניב לנו פירות מתוקים.
"כימי העץ ימי עמי" אומר הנביא, ואכן המציאות הנוכחית מביאה אותנו לחוש כאותו אילן חשוף, היודע כי יש בו כוחות חיים, ומבקש לינוק מהם כוחות לריפוי, צמיחה והתחדשות.
אז מי הם השורשים שלנו, שמזרימים לנו חיות וכח לצמוח? הרב שמשון רפאל הירש מציע כי מדובר בשורשינו הרוחניים, שנותנים לנו בסיס ופשר ומאפשרים לנו לצמוח מתוך הסערה, וכך הוא כותב:
תקומתו של העץ איננה מושרשת בענפים ובעלים ובפירות המפוארים – אלא בשורשיו, שהם מחוזקים במקום אשר הרוחות והסערות לא תגענה שמה. הם מתחזקים על מקור מים חיים של התחדשות. העץ איננו דואג בזמן שהסערות תופסות אותו, מנענעות אותו כופפות אותו, – הוא לא נע ולא זע ממקומו, וכל זמן שהוא לא נעקר ממקומו, היה תהיה לו תקומה…כן הוא האדם.
לצד תפיסת השורשים כבסיס הרוחני המעניק לנו חיות, מביאה מסכת אבות, המסכמת בתוכה הרבה תפיסות שורשיות יהודיות בנושאים של מוסר, מידות טובות ודרך ארץ, תפיסה אחרת:
כל שחכמתו מרובה ממעשיו למה הוא דומה?
לאילן שענפיו מרובין ושרשיו מועטין, והרוח באה ועוקרתו והופכתו על פניו..
אבל כל שמעשיו מרובין מחכמתו, למה הוא דומה?
לאילן שענפיו מועטין ושרשיו מרובין, שאפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו אין מזיזין אותו ממקומו, שנאמר (שם) "והיה כעץ שתול על מים ועל יובל ישלח שרשיו …" (אבות, ג יז)
על פי מסכת אבות, השורשים שלנו אינם אלא המעשים שלנו בעולם הזה. דהיינו – אנחנו יכולים לחשוב מחשבות רבות, אך מה שנוטע אותנו באדמת העולם, שנותן לנו משמעות ויכולת התחדשות, הוא העשייה בפועל שלנו בתוך המציאות.
המציאות שנכפתה עלינו ב7.10 , טלטלה את כל עולמנו, והציבה אותנו מול שאלות גדולות – כבני אדם וכחלק מעם ישראל. נתקלנו ברשע שלא הכרנו, חווינו אובדן וכאב והרגשנו שנותקנו מהזרימה הפשוטה והיומיומית של החיים. על מנת להתחבר רבים מאיתנו חזרו לשורשים – בין אם לשורשי הרוח, להענקת פשר, מזור ותמיכה להתמודדות עם המציאות, ובין אם לשורשי העשייה – לפעולה קונקרטית של התחברות לשורשי עשיית הטוב ופעולה מתוך רעות וערבות הדדית. פגשנו את זה בכל מקום – בכמות המילואימניקים המתנדבים, במספר העצום של היוזמות האזרחיות לשיקום ותמיכה, ובאופן בו אנחנו מחזקים ומחזיקים זה את זה עוד עכשיו. בתוך חיבור לשורשי הרוח והעשייה בולטת מקומה של ההתנדבות החקלאית, הנוגעת ישירות בערבות הדדית ואהבת הארץ, ומחזיקה גם את החיבור השורשי שלנו לעולם הטבע והריפוי שמחזיק החיבור הזה.
אני מאחלת לכולנו , כי בזכות החיבורים שלנו לשורשי החיים, הבריאה, הרוח והעשייה, נזכרה לצמוח ולשגשג, יחד עם החטופים שישוחררו בעזרת ה' ויתקיימו בנו מילות הכתוב שנהייה "כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח".
