על סף הכניסה לשנה החדשה אני חושב שאני שותף עם רבים מתושבי הארץ לתחושה שאנחנו בימים גורליים ביותר לעתיד הקיום שלנו. זה וודאי מוסיף לחיל ולרעדה שאיתם תמיד נכנסים לימים הנוראים. למי שהיה בשעות הגורליות לפני נעילה ביום כיפור לפני 50 שנה ושמע את האזעקות, וודאי האזעקות הללו יהדהדו בתרועה של ראש השנה השנה.
בזמן האחרון, כשפותחים אתרי חדשות, רואים הרבה פעמים את סמלו את המאבק נגד המהפכה המשפטית באגרוף קפוץ מורם. ידידי, אליסף תל-אור, כתב מאמר נפלא לקראת ט' באב בשם "זמן להפוך אגרוף קפוץ ליד מושטת לשלום" שם הוא סקר את תפקידו של האגרוף הקפוץ בחורבן הבית ולאורך הגלות. פעמים רבות היתה התגובה הדתית כיוון של אגרופים אל ליבנו אנו. התוודעות אל אוזלת ידינו, מפני חטאינו גלינו מארצנו. בעת החדשה הביאה תנועת האגרוף הקפוץ, אגרוף הפלדה את הציונות. האגרוף הזה הפך לתנועה מרכזית של הקיום היהודי, עם ששוב יודע להלחם על חירותו ועל עצמאותו.
המאמר של אליסף ממשיך בקריאה שאני וודאי מאמץ: שנדע לפתוח את האצבעות הקפוצות ולהושיט יד רכה, מלטפת לשלום לשכנינו ובתוכנו, להשמר שעם הכח שלא "ישמן ישורון ויבעט". ברצוני להוסיף עוד נקודה למאמרו ולהביא את הפרשנות הנפלאה של המי שילוח. כשבני ישראל יצאו ממצרים, התורה אומרת שהם יצאו ביד רמה. זאת אומרת, כבר אז ביציאה מעבדות לחירות יצאו באגרוף קפוץ. אבל התָּרגוּם מתרגם תִּרגום מפתיע "בריש גלי" – דהיינו, בראש מורם. המי שילוח מסביר את התרגום המפתיע "לא ביד רמה נגד אחרים, בגאווה וגאות רק שהם בני חורין בלי יראה ופחד משום אדם". יש אכן סכנה שהעצמאות, הכח והכוחנות יפתו אותנו להפר את כל האיזונים שהם בסיס לקיומנו ושאיתם יכולנו לחיות ולשגשג במשך 75 שנה.
תפילתי היא כדברי יהודה עמיחי: שלא נשכח שגם האגרוף היה פעם יד פתוחה ואצבעות. שנדע לפתוח את האגרוף הקפוץ ושנכנס לשנה החדשה
עם ראש מורם, בלי גאווה וגאות, אבל עם המון שמחת עשייה וסיפוק
מהעבודה הנפלאה שנעשית בכל מפעלי החיבורים שיצרנו.
שנה טובה! כתיבה וחתימה טובה!
