אחד ממנהגי האחד בספטמבר הוא להשמיע ברדיו את השיר הנפלא "כל עוד" שכתב הפזמונאי עלי מוהר והלחין יוני רכטר (יצא באלבום "מחשבות ואפשריות" 1995). השיר, למי שלא מכיר, עוסק באב שמלווה את בנו ליום הראשון של בית הספר.
המנגינה של השיר היא מנגינה שמחה עם קורטוב של מוזיקה נוגה והיא נוסכת בשומע תחושה של נוסטלגיות, גם החזרתיות של המילים והמנגינה מבטאים את החזרתיות של מעגל השנה כאשר בתוך החזרתיות מתקיימת מעיין "עלית מדרגה" מבחינה העיבוד המלודי . בסוף השיר מופיע קטע אילתור של יוסי לוי, שנועד לפרק את המתח שנצבר לאורך השיר. יש במנגינה של רכטר גם משהו קצת "קליל" שבא לחבר אותנו אל עולם הילדים ולגיבור השיר- הילד העולה לכיתה א. אבל מאחורי שיר הילדים ישנו עומק לירי שמחבר את השיר לשלושה מעגלי זהות : המעגל המשפחתי האינטימי- הילד והאב, המעגל המשפחתי הרחב- האבא והסבא, והמעגל הלאומי והקוסמולוגי- חיבור אל המסורת היהודית ואל המשך קיומו של העולם כולו. בשונה מהשיר "אצלינו בכפר טונדרא" (מילים: יהושע סובול. לחן: שלמה בר. 1976) שנשאר ברובד של הילד בן החמש שטועם את טעמם המתוק של אותיות האל"ף בי"ת, הרי שהשיר "כל עוד" מתרחב מהילד הספציפי ועד ל"חוקות שמים וארץ".
הבית הראשון עוסק במעגל המשפחתי האינטימי של האב ובנו:
ילד הולך לו ברחוב /בבוקר בהיר של תשרי/ אל בית הספר שוב יוצאים הילדים
גבר הולך אחריו/ משגיח, רואה – לא – נראה/ ורק אחר כך הוא עומד שם ורואה
איך עוד שנה פה נפתחת/ כמו כל שנה, בסתיו,/ איך בן הולך לו לבד/ ואב בעקבותיו
…וכבר שרים שם בפנים/ שיר של שנה חדשה/ הו איך הכל מתחיל פה שוב מהתחלה –
שוב הם שרים על הגשם/ שוב הם שרים על סתיו/ ועל הלוח עולות שוב אותיות הכתב
יש לציין שאמנם מערכת החינוך הישראלית מתחילה את שנת הלימודים באחד בספטמבר, אך בשיר מצוין החודש הראשון של השנה העברית, תשרי – חודש החגים המסמל את תחילתה של תקופה חדשה. איזכור החודש העברי מכניס את השיר לתוך "מעגל השנה היהודי" .
הבית השני מרחיב את מעגלי השייכות לעבר הקשר הבין דורי, האב נזכר איך אביו שלו לקח אותו לבית הספר. בעוד שהבית הראשון עוסק בילד העולה לכיתה א', ולכן הוא נפתח במילים "ילד הולך לו ברחוב", הרי שהבית השני שם את הזרקור על האב ולכן הוא נפתח במילים "גבר באמצע חייו":
גבר באמצע הבוקר/ גבר בלב חייו/ על יד גדר של בית ספר לבדו ניצב
והוא זוכר שאביו/ פעם הלך אחריו/ הוא מנסה לשמוע את קול צעדיו
וכאן השיר מגיע לשיאו, מתוך המפגש של האב עם בנו, ומתך הזיכרון של האב על ילדתו שלו והעלאת זכרונו של הסב (כאשר אצל הרבה משוררים ישראלים דמותו של הסב מסמלת את הקשר אל המסורת העתיקה) , השיר הופך משיר משפחתי לשיר מיתי קוסמולוגי שעוסק במחזוריות של העולם עצמו.
אך הילדים עוד שרים/שיר על יורה וחצב,/וגם שפתיו של גבר לוחשות עכשיו:
גם אם אלך בגיא צלמוות/הן לא אירא,/ גם אם אפול פתאום/ יאמר לבי שירה
כל עוד עולה הבוקר/ כל עוד נכתב הלוח/ כל עוד הולך לו בן/ ואב בעקבותיו/כל עוד שרים הילדים
על שנה חדשה/ כל עוד הכל מתחיל פה שוב מהתחלה
כל עוד הים מתעורר/כל עוד הרוח עולה/כל עוד על שחור הלוח/ תתנוסס מילה
לפתע לתוך הזיכרונות האישיים נכנס שבריר של פסוק "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע" (תהילים כ"ג ד) והמחבר רואה לנגד עיניו את המחזוריות של העולם עצמו, בבחינת " כה אמר ה' צבאות אם לא בריתי/ חוקות שמים וארץ לא שמתי" (ירמיהו לג כה) שהרי "אין העולם מתקיים אלא בשביל הבל תינוקות של בית רבן" (שבת קיט ע"ב). גם אם אני אלך בגיא צלמוות וגם אם אני באופן אישי אפול- הרי כל זמן שהילדים ממשיכים לשיר אז העולם ימשיך ויתקיים.
העולם נברא בדיבור ("בעשרה מאמרות" אבות ה' א') ונוצר על ידי צירופי עשרים ושתים האותיות ("בשלושים ושתים נתיבות פליאות חכמה חקק י"ה ה' צבאות … בעשר ספירות בלי מה ועשרים ושתים אותיות יסוד" ספר יצירה א , א-ב) ומתוך כך, כל זמן שהילדים ממשיכים ולומדים את אותיות האל"ף בי"ת , הים והרוח ימשיכו לנוח מזעפם ,והעולם ימשיך ויתקיים על תילו.
השנה, באחד בספטמבר, בני הקטן עתיד להתחיל את בית הספר, וזאת תהיה הפעם האחרונה בה אלווה את אחד מילדי ביום הראשון לכיתה אל"ף. וזאת הזדמנות לאחל לכל הילדים שנת לימודים מוצלחת, ולא פחות מכך לאחל לכל ההורים שמלווים את ילדיהם ,שליבם לא יחדל מלומר שירה, ומתוך השיר המשותף של הורים וילידהם העולם ימשיך ויתקיים.
יאיר טיקטין הינו המנהל החינוכי של מכינת עמי-חי מיסודה של המועצה הציונית בישראל. מכינה קדם צבאית מעורבת של בנות ובנים, חילונים מסורתיים ודתיים בקבוץ כרמים שבצפון הנגב
