בימים שבהם כל צד נלחם מדם ליבו מלחמה על הבית, נדמה שהדבק של החברה הישראלית מאיים להתנתק. הפצע הישראלי נפער, והפעם מדמם חזק כל כך שתחושה כללית של עצב מלווה את כולנו, וחרדה מפני חורבן מבעבעת. החברה הישראלית נמצאת על שולחן הניתוחים. אף אחד מאיתנו לא זקוק ליום הזיכרון וליום העצמאות כדי לזכור שיש לנו כל כך הרבה לאבד
בעבורנו חיים טופול הוא דמות מופת לחיי רוח ויצירה הנובעים מן החיבור המפרה שבין העולמות השונים: המורשת היהודית העתיקה, הרוח הישראלית המתחדשת והתרבות המערבית על עושרה ורוחבה
תמיד יש ברירה – אפשר גם להחריש בעת הזו, אבל אני מזמין אותנו, להתרומם אל האתגר ולממש את ההבטחה – שבמקום שבו אנשים בעלי זהויות שונות חיים יחד, נוצרת אחווה שיכולה להיות המיכל לשיח אחר
אדם לאדם אדם. מאות לבבות חברו יחד, לראות את האדם שמעבר לגדר. מעבר לגדר הגבול, אבל בעיקר מעבר לגדר שבתוכנו. אותה גדר שמפרידה בין "אני" ו"אתה", בין "אנחנו" והם"
אני יכולה לשתף מהמתרחש בתיכון שלנו, 'דרור' צור הדסה, בו אחוז התלמידים הדתיים קטן יחסית, האתגר הוא בהתמודדות עם תחושת היותך מיעוט שחשים אותם תלמידים
מבחינתי ומבחינת עוד כמיליון איש הוא החג עם 'ה' הידיעה, חג שמסמל משפחתיות, אמונה ילדית בניסים וקסמים, חלוקת מתנות ומחשבה על האחר
אין לנו צורך לרעות בשדות זרים, במיוחד שזה מנכיח את ההשפלה שניסו להנחיל לנו. בואו נשתחרר מהגולאג הרעיוני, יש לנו עושר תרבותי משלנו ואפשר ורצוי להמשיך ליצור אותו וליצור ממנו
בכל שנה התכנסנו בליל ה-31 בדצמבר בחיק המשפחה לארוחה חגיגית אצל הדודים. אחרי המפגש המשפחתי המשכנו הלאה למפגש עם חברים, יצאנו רקדנו, נהננו! זה היה ברור כשמש – וחגיגות השנה החדשה מתרחשות בארגנטינה בשיאו של הקיץ – שאין כאן שום ערעור או פגיעה בזהות היהודית
בראשית חודש כסלו, זכינו להתארח ולהשתתף בכנס מרתק של החינוך המשלב: שילוב של זהויויות יהודיות מגוונות. הכנס התקיים באוניברסיטה העברית, בשיתוף מכללת הרצוג ומכון שכטר ועסק בסוגיות ליבה של ההזדמנויות והאתגרים
הלימוד אודות חג הנובי-גוד בבית ספר משלב הוא דוגמה חיה לכוחו המרפא של בית המדרש. בבית הספר המשלבים יכולים לשבת בכיתה אחת תלמידים בעלי עמדות הפוכות לגמרי לחג זה. יוצאי ברית המועצות לשעבר מכאן, שבעבורם זהו חג משמעותי – אולי המשמעותי מכל החגים, ותלמידים דתיים שבעבורם זהו חג שהדמיון בינו לבין החג הנוצרי מעורר סלידה וניכור
האם קיים גוון שהוא מחוץ לתחום? מיתר שהופך את הרמוניית המיתרים לצורמת? מהו הקו הערכי שבו על קהילת החינוך המשלב להציב את הגבול?
