אחד האתגרים בחינוך המשלב הוא המענה הניתן למגוון הזהויות של התלמידים הבאים בבית הספר. מפורסם הוא הסיפור אודות השיחה שהתנהלה בין דוד בן-גוריון והחזון איש על העגלה המלאה והעגלה הריקה. לעומת הנחת היסוד העומדת בבסיס הסיפור הזה, הנחת היסוד הבסיסית של החינוך המשלב היא שאין עגלה ריקה אל מול עגלה מלאה, ואולי גם אין עגלה דתית אל מול חילונית אלא כולנו נושאים עגלה משותפת וממלאים אותה במרכיבים שונים, מזה ומזה, ובכך יוצרים עגלות מגוונות ושונות.
החזון הזה מעמיד אותנו בפני אתגרים רבים. למשל- בניית חלופה לתלמידים שאינם מתפללים אל מול התפילה הפותחת את הבוקר, או הטמעת השפה המשלבת אצל מורי בית הספר והתלמידים וחיבור לזהות האישית של התלמידים.
בין שלל האתגרים העומדים לפתחנו, ישנו גם האתגר של יצירת מענה מיטבי לקבוצת הזהות הדתית. תלמיד דתי הבא לבית ספר משלב נושא את האחריות להיותו דתי על כתפיו. יש בכך יתרון גדול מבחינה חינוכית. המפגש הקבוע כל בוקר עם תלמידים הבאים לתפילה על אף שאינם חייבים מצד בית הספר ואיש לא יעיר להם אם יתפללו או לא מרגש ומעורר הערכה רבה. היכולת להיות חלק מקבוצת שווים המורכבת מבעלי זהויות שונות מתחזקת בחינוך המשלב (למעשה, כל תלמיד בחינוך המשלב לומד להשתייך קבוצות שווים שונות: פעם בקבוצה רחבה, הכוללת את שלל הזהויות, ופעם בקבוצות נפרדות – עם הקרובים יותר לזהות האישית שלו.
מה אם כן האתגר?
אני יכולה לשתף מהמתרחש בתיכון שלנו, 'דרור' צור הדסה, בו אחוז התלמידים הדתיים קטן יחסית, האתגר הוא בהתמודדות עם תחושת היותך מיעוט שחשים אותם תלמידים.
לעיתים חשש זה יבוא לידי ביטוי בכך שהם ימנעו מלהביע את דעותיהם מחשש ללעג או חוסר הבנה. אמנם ריבוי הקולות הוא לב החינוך שלנו אך יש לשים לב במיוחד לקבוצת המיעוט. לא מכבר תלמידות מחטיבת הבניים שיתפו בקושי אל מול זלזול תלמידי כיתה בשיעורי תנ"ך או תושב"ע.
כך גם ביחס לתפילה בבוקר. לא אחת, התלמידים חשים שהיציאה שלהם אל התפילה בבוקר, באה על חשבון מפגש משמעותי עם מחנכי הכיתה, או עם תחושת היחד של כלל הכיתה, דבר שיאתגר את הרצון שלהם להשתתף בתפילה. ועוד כהנה וכהנה.
אני מאמינה שחיזוק תחושת השייכות וההרגשה שיש לי "בית" חשובה לתלמידים הדתיים ואכן כדי לחזק את השייכות לקבוצת הזהות שלנו אנחנו מקיימים מפגשים חודשיים וסיורים לתלמידי קבוצת התפילה בלבד. כך יש הזדמנות למפגש אינטימי והכרות עם תלמידי שכבות אחרות
בשיעורי היהדות: תנ"ך, תושב"ע , הומניסטיקה יהודית ישנם פערים בולטים בין תלמידים דתיים לשאר. עלינו המורים לשים רב לפער זה ולנסות לתת מענה מיטבי. באחת השנים לדוגמא, התלמידים הדתיים בכיתתי התקדמו באופן עצמאי בלימוד תנ"ך עם דפי עבודה שהוכנו במיוחד עבורם. בנוסף יש תוכניות הנותנות מענה לפער הלימודי: שיעור בחירה בגמרא, בית מדרש חברתי ועוד.
ומעל הכל- הטמעת העקרונות של החינוך המשלב בצוות המורים. מורה שמכיר ומחובר לרעיונות העומק יהיה רגיש לריבוי הקולות העולים בכיתתו וידע לתת להם מקום.
נכון, יש פער גדול בין חינוך דתי לחינוך משלב בלימודי יהדות, והתלמיד גדל בסביבה שאינה "סטרילית" כפי שמבטיחים מוסדות דתיים מסויימים. אולם הוא זוכה לחזק את הזהות שלו מתוך חשיבה מעמיקה, כבוד לזהויות שונות וקשב. או כמו שהתלמידים בעצמם אומרים: הזהות הדתית שלהם – היא שלהם. הם בוחרים בה יום יום!
