המושג "תרבות" מקפל בחובו מגוון משמעויות. לא אחת כאשר אנו חושבים על מושג זה, עולות מילים שרבות מהן קשורות לעולם היצירה: תיאטרון וקולנוע, ספרות, שירה, אמנות פלסטית וכדומה. בדומה לכך, כאשר אנו חושבים על דמויות מפתח בעולם האמנות, "אנשי תרבות", עולות על פי רוב דמויות של סופרים, ציירים, שחקני תיאטרון ומשוררים.
אך מה מתרחש במושג תרבות שעה שמוסיפים לו את המילה: "יהדות" בצידו, ויוצרים את המושג: "תרבות יהודית"? פעמים רבות מתחולל היפוך גמור ביחס למושג תרבות, והמושג הרחב, הצבעוני, התוסס, פורץ הגבולות, העכשווי והעשיר בכישרונות נעשה בבת אחת למושג חד-ממדי הבא לידי ביטוי בעיקר בארון הספרים היהודי, כאמרתו של רבי סעדיה גאון בספרו אמונות ודעות: "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה".
חיים טופול (1935-2023) הוא מן הדמויות הבולטות בתרבות היהודית-ישראלית שהצליחו לעשות את החיבור הזה שבין השתיים: בין התרבות, על הצבעוניות הססגונית, הכריזמה, והאסתטיקה מושכת הלב והעין שבה, לבין העומק שסיפור ובמורשת היהודית-ישראלית.
שיאה של הקריירה שלו אולי מתמצאת בבחירתו של הבמאי נורמן ג'ואיסון בטופול לשחק בתפקיד 'טוביה החולב' בסרט 'כנר על הגג'. הסרט התבסס על המחזמר 'כנר על הגג' שעלה על במות ברודווי בשנת 1964. שהתבסס בעצמו על סיפורו הנודע של הסופר שלום עליכם: 'טוביה החולב'. ההצגה, ובעקבותיה גם הסרט זכו בהצלחה גדולה. והסרט הוקרן בכל רחבי העולם, שמאות מיליונים צופים בו לאורך השנים, כפי שהעיד טופול עצמו. והוא אף הביאה לזכייה בגלובוס הזהב, וכן לטופול עצמו את פרס גלובוס הזהב בקטגוריית השחקן הטוב ביותר בסרטי קומדיה ומחזות זמר.
בשעה שחיפש ג'ואיסון שחקן שישחק בתפקיד זה בסרט, הוא פנה בתחילה לשמות מפורסמים ומצליחים בהוליווד. אלא שאז התחוללה תפנית. אחד מידידיו, לחש על אוזנו שחיים טופול – הוא האיש לשמש בתפקיד. ג'ואיסון מיהר להגיע לאחת מן ההפקדות שהעלו בברודווי, ואכן התרשם עמוקות מטופול.
לימים, הסביר את מה שראה וחש כשראה את חיים טופול משחק בהצגה, מה שהביא אותו להכרעה שאכן הוא האיש המתאים ביותר לתפקיד:
המעניין הוא שבעוד שהבמאי חיפש את החיבור היהודי של טופול לדמות של 'טוביה החולב', הרי שטופול עצמו חיפש לבטא בה את הישראליות שבו. בתחילה, כשעוד לא לוהק לשחק בהצגה, הוא צפה במחזה והתקשה לתחבר אל הדמות של טוביה החולב. היא נראתה לו דמות של יהודי גלותי. יהודי שאינו יודע לעמוד גאה, וזהותו היהודית היא מעין משא כבד המכפיף את גבו. אך בסופו של דבר, הבין כי הוא עצמו יכול להאיר את הדמות באור אחר. באור דמותו שלו – חיים טופול ה'צבר', הישראלי, היהודי החדש – שעומד גאה קומה וגם כאשר הוא מייצג את דמותו של היהודי הגלותי, הוא עושה זאת במלאות, בחן ובעוצמה שאין דומה לה:
וכך בתמהיל מיוחד שאין כמוהו, הצליח טופול לאחוז בחוט המשולש: ביהדות השורשית עליה גדל בבית הוריו ובבית הספר היסודי 'תחכמוני' מזה, בזקיפות הקומה של הישראליות מזה, ובחדוות היצירה והמשחק – אשר איחדה תחת כנפיה את הכל לכדי דמות מרשימה ומעוררת השתאות, שכאמור זכתה להכרה בינלאומית ולהצלחה חובקת עולם:
לא תהיה זו הגזמה לומר שחיים טופול מהווה מעין סמל לתחייה התרבותית של העם יהודי. אי אז בסוף המאה ה-19 וראשית המאה ה-20, בימי הקונגרסים הציוניים הראשונים, כשהתנועה הציונית החלה קורמת עור וגידים והופכת מתנועת עלייה לארץ ישראל לתנועה מדינית, חברתית ותרבותית, עלו על שולחן הדיונים שאלות הרות גורל. הכל מכירים את הדיון מן הקונגרס הציוני של שנת 1903 בדבר תכנית אוגנדה למשל. אך דיון לא פחות חשוב התקיים בקונגרס שהתקיים שנה קודם לכן, ב 1902. באותו קונגרס הביאו אנשי הרוח המערביים את שאלת פיתוחה התרבותי והאמנותי של התרבות היהודית הקמה לתחייה. הם דיברו בלהט על הצורך של זו לתפוס מקום של ממש בתנועת התחייה הלאומית של העם היהודי. דבר זה לא התקבל בהכרח בזרועות פתוחות על ידי הציבור היהודי מן המזרח, שהיה ברובו ציבור אדוק ומסורתי. ובכל זאת, הצליחו הראשונים להכריע את הכף, ולהביא לפריצת דרך, כאשר אך שנים ספורות לאחר הקונגרס, בשנת 1906 הוקם בירושלים בידי בוריס ש"ץ 'בצלאל':
פעילותם של בובר וחבריו בפרקציה הדמוקרטית לעורר את תשומת הלב לאמנות היהודית ולשכנע בנחיצותה היתה בין הגורמים שהכשירו את הקרקע לייסודו של "בצלאל" ב- 1906 בידי בוריס שץ בתמיכתם הפעילה של ציוני גרמניה…. ב"בצלאל", שעצם הקמתו בשעה שהוקם נראית כפלא על רקע תנאי הארץ באותה עת, התקבצו יחד אמנים יהודי, שניסו לא רק לעצב נושאים יהודיים וערביים אלא גם לכבש סגנון עברי, על ידי סינתזה של מקורות השפעה שונים ממזרח וממערב, ומתוך זיקה טבעית למרחב הארץ-ישראלי שבו פעלו. בתקופתו של שץ (1906-1929) נעשה "בצלאל" לזיקה המעשית של החיפוש אחר אמנות עברית חדשה בתוכן ובצורה, מתוך זיקה הדוקה לרעיון הציוני ולשאר מפעלי התרבות העבריים שהתפתחו במקביל בארץ ישראל.
(מלאכת מחשבת: תחיית האומה – הספרות העברית לנוכח האמנות הפלסטית, אבנר הולצמן, אוניברסיטת חיפה/זמורה ביתן, 1999, תמורות במעמדה של האמנות הפלסטית, 81-82)
בעבורנו חיים טופול הוא אינו רק שחקן מפורסם זוכה פרס גלובוס הזהב. הוא אינו רק איש עם רוחב לב ונתינה שהיה הפנים של 'כפר נהר הירדן' – כפר נופש לילדים המתמודדים עם מחלות כרוניות ומחלות מסכנות חיים. בעבורנו חיים טופול הוא דמות מופת לחיי רוח ויצירה הנובעים מן החיבור המפרה שבין העולמות השונים: המורשת היהודית העתיקה, הרוח הישראלית המתחדשת והתרבות המערבית על עושרה ורוחבה. בעבורנו הוא דמות מופת לאדם שיכול לאחוז מזה וגם מזה לא להניח ידו: להיות איש רוח ותרבות ויחד עם זאת שליח ציבור ופעיל חברתי למען אלו הנזקקים לכך ; איש קולנוע ומשחק ויחד עם זאת איש ספר ותלמוד; איש העולם הגדול ועם זאת איש המחובר בכל נימי נפשו למסורת היהודית. ומעל הכל, חיים טופול מהווה אייקון לחיי יצירה הנובעים מתוך שיג ושיח של רכיבי הזהות השונים, שאינם מוחקים האחד את רעהו, אלא נותנים מקום זה לזה. באהבה.
יהי זכרו ברוך
