ארכיון ישראל והזמנים - מיתרים | רשת קהילות וחינוך יהודי משלב

הצעה למעשה: ישראל והזמנים

הרמב"ם בחלקו השלישי של ספרו הנודע 'מורה נבוכים' מונה את טעמן של המצוות. בהתייחס למועדי השנה כותב הרמב"ם כי אחת המטרות של כלל המועדים הוא בהיותם "מועילים בהתקרבויות הדרושות להיות בין בני אדם בקיבוצים המדיניים". (תרגום הרב קאפח)

ואכן ניכר כי לחגים ישנו ביטוי מובהק של יחסים חברתיים: הן במסרים החברתיים שבכוחם לשאת, והן בעצם החגיגה המשותפת שמייצרת תחושת שייכות וקהילתיות. ביחסים הפנימיים שלנו, היהודים, ביננו לבין עצמם: על קהילותיהם, עדותיהם וזרמיהם השונים; וביחסים שלנו עם שכננו הערבים.

בסדרת המאמרים שלפניכם נוגע אליסף תל-אור בסוגיות חברתיות חשובות המשתקפות במועדי ישראל בזמן הזה: מהן סוגיות הנוגעות לחידוש פני החג, כך שיבטא שילוב של מסורות ועדות; מהן קונפליקטים חינוכיים וחברתיים הנוגעים בדרכי ציון החג ודרכי פתרונן, ומהן הצעות למעשה של ציון וחגיגתם של מועדים כך שימלאו את תפקידם החברתי בימינו.

שַׁבָּת אחים גם יחד

"מיזם השבת" והקהילות המעורבות – הן שני צדדים של אותו מטבע. אלו כמו אלו מבקשים להרחיב את פניה של היהודית בישראל, כך שתיתן מקום לבעלי זהויות שונות לממש ולהעמיק בזהותם – באשר היא.

המהפכה המסורתית או מחלל שבת ונאמן בכשרות

מאמר זה מתחקה אחר אחד הפוסקים החשובים שעסקו בסוגיה זו, הרב משאש, ומציע בעקבות המחקר את המסורתיים בישראל לאמץ את שיטתו של משאש הלכה למעשה.

לך אלוהים דומיה

החגים כולם עשויים רבדים רבדים. רבדים היסטוריים וחקלאיים. רבדים ארציים ושמיימים. רבדים קדמונים וחדשים. וכמו החגים – כן פני החגיגה עצמה. אף היא עשויה רבדים רבדים. הרובד הראשוני ביותר, בעיני, הוא רובד השייכות. אנו חוגגים את החגים מתוך שייכות. שייכות לסיפור שאנו מספרים לעצמנו. שייכות למשפחה. שייכות לקהילה. שייכות לעם.

צו השעה – חיים בשותפות

עלינו להעלות על נס את חזון החיים המשותפים. להזכיר לעצמנו את משמעותם של החיים המשותפים. ולפעול כתף אל כתף בכדי להצליח לפרוץ את חומת הזכוכית של החיים המשותפים במדינת ישראל, ולהפוך אותם מאיים בודדים של שפיות, לנחלת הכלל.

האחריות והחובה שלנו להפוך את חג הסיגד לחג של כולם

חברת הרוב שלנו צריכה לסגל לעצמה את האחריות, הפתיחות והגמישות בכדי להרחיב את שעריו של לוח השנה כך שעוד קהלים יוכלו לבטא בהם את קולם.

בית המדרש כמרחב מרפא למתחים זהותיים או: כיצד נלמד אודות חג הנובי-גוד בבית הספר המשלב

הלימוד אודות חג הנובי-גוד בבית ספר משלב הוא דוגמה חיה לכוחו המרפא של בית המדרש. בבית הספר המשלבים יכולים לשבת בכיתה אחת תלמידים בעלי עמדות הפוכות לגמרי לחג זה. יוצאי ברית המועצות לשעבר מכאן, שבעבורם זהו חג משמעותי – אולי המשמעותי מכל החגים, ותלמידים דתיים שבעבורם זהו חג שהדמיון בינו לבין החג הנוצרי מעורר סלידה וניכור.

ט"ו בשבט – הדור הבא

אחד האתגרים החברתיים העומדים לפתחה של החברה הישראלית הוא יחסה של חברת הרוב היהודית אל חברת המיעוט הערבית בכלל ואל זו הערבית-מוסלמית בפרט. מעת לעת עולה סוגיה זו לכותרות בשל אירועים שליליים, אזי עוסקים כולם בבעיה ובדרכי פתרונה. אולם מרגע שהרוחות שוכחות מעט, שבה הבעיה להיות מטואטאת מתחת לשטיח.

במלחמה אין מנצחים: על משמעותה של תענית אסתר בימינו

"קביעת יום הצום קודם לימי הפורים הרי היא כאומרת: מי שמבקש לחגוג את פורים, למרות כל אותה שפיכות דמים, אינו יכול לעשות זאת אלא לאחר שהתענה ובכה על זוועות המלחמה. לא כמליצה וכמס שפתיים, אלא כפי שלימדנו הרמב"ם – מתוך חשבון נפש אמתי שתפקידו לתקן את ההווה ולהצמיח עולם מתוקן יותר."

מנהג קטניות מחודש בין מזרח ואשכנז

בשנים האחרונות נכתבו מאמרי דעה, עמדות ותשובות הלכתיות רבות הנוגעים בשאלת שימור מנהג עדות אשכנז שלא לאכול קטניות בפסח. שני רבדים לדיון: הראשון, רובד הלכתי-פורמלי, בו מוצגות קשת דעות בנוגע לגבולות החידוש בהלכה, מקומם של מנהגים בהלכה ועוד. והשני, רובד מטא-הלכתי, בו מוצגים ערכים שלאורם יש לקבוע אם לשמר את המנהג או להתירו.

וכתתו חרבותיהם לעטים או חזון ישראלי מחודש

אם חפצי חיים אנו בארץ הזו – מדינת ישראל חייבת בעיני להפנים שזהו השינוי שעומד לפנינו, ולהשקיע תקציבים ומשאבים לטובת העניין. איננו יכולים להמשיך להסתתר מאחורי סיסמאות שהולכות ומאבדות ממשמעותן; איננו יכולים להמשיך לטמון את ראשנו בחול; איננו יכולים להתאהב ברעיונות קסומים הפורחים באוויר; איננו יכולים לחדש ימינו כקדם ולנסות בכוח לשוב אל השירים ששרנו אז.