לנסוע לשנגחאי ולגלות את כוחה של קהילה

זוגיות מעורבת:

התחלנו כזוג מעורב לגמרי, אני דתיה ואשר חילוני גמור, ועם השנים ירדנו מהקצוות והתכנסנו למשהו פחות דיכוטומי. הזהות היהודית בבית היא מאוד יסודית ועמוקה, היא הדבר, הפרקטיקות הדתיות זה עסק יותר מורכב. אנחנו מחנכים את הילדים לזהות היהודית כזו, שמחוברת להיסטוריה, למורשת, למוסר. זה מה שנותן את העומק,

ילדים:

צריך להסתכל על מה שעברנו בפרספקטיבה של זמן. שלחנו את הילדים לבית הספר בתקוע כדי לאפשר להם להיות מי שהם וליצור הכרות וחיבורים עם ארון הספרים היהודי ועם מנעד זהויות, ואני רואה את הרבדים ששקעו ומניעים את החיבור שלהם אח"כ. לפעמים זה יצר דווקא אנטי, חוסר חיבור, וריחוק אבל אני מבינה שלא צריך לבחון מה קורה בגילאים הצעירים ולהיבהל. הילדים "נידונו" למסע אינסופי ואני אוהבת את זה, מאמינה במסעות, פחות מאמינה בזהות שעומדת במקום. בחייהם הבוגרים הם יצטרכו לנוע, לאמת ולהתעמת, לחפש, להתגעגע וליצור…. המורכבות היא מסע בלתי נגמר.

למה קהילה?

היינו עירוניים ומאוד לא קהילתיים, מעצם היותי אשת קבע עברנו לא מעט מקומות בשנות הנישואין הראשונות. כשנולד בני הבכור גרנו ברעות, והרגשתי את הצורך בקהילה, בלי לדעת לקרוא לתופעה בשם. מאישה פעילה מאוד בצבא, שחיה בעומס אינטנסיבי ונמצאת כל הזמן במפגשים חברתיים ומקצועיים הפכתי לאמא עם ילד, בלי קבוצת שייכות והזדהות בה אוכל לעבד את הדברים ביחד. אלו היו הזרעים הראשונים של הצורך בקהילתיות. עברתי את שלבי ההורות הראשוניים לבד, יש משהו מאוד בודד בסיטואציה הזאת.

למה קהילה מעורבת?

הגענו לשנגחאי בסין מטעמי תעסוקה של האיש שלי. הייתי אישה עם שני ילדים קטנטנים כשכולם מסביב סינים, הייתי ללא שפה ללא הבנת התרבות, חווה סוג של חווית בדידות/זרות.. אט אט גיליתי את בית חב"ד, המרכז היהודי שסביבו סבבה כל הקהילה היהודית הבינל"א בשנגחאי – קהילה הטרוגנית המפוזרת בעיר של 20 מיליון סינים, כל הרצף היהודי היה שם. בית חב"ד סיפק מענה קהילתי – עוגן שבו ישנה חזרה הביתה. שבתות, חגים, פעילויות של משפחות, ערבי לימוד ותרבות, גני ילדים. בלי סוף אירועים והתכנסויות אליהם ניתן לחזור. בית חב"ד אפשר לקהילה להתקיים ברב גוניות, לעבור המון חוויות יחד ולמצוא את המאחד, לא היינו עסוקים בכלל במפלג. מכיוון שלכולנו לא היתה משפחה בשנחאי היתה המון ערבות הדדית – למשל, כיולדת שלחו אוכל כשר לבית החולים הסיני… אלה היו שנים מדהימות בהן גיליתי את הכוח, השפע, ההזנה והעוגן שקהילה יוצרת במעגל החיים ובמעגל השנה.

כשחזרנו לארץ היה לנו ברור שאנחנו לא חוזרים לחיות כעירוניסטים אלא מחפשים קהילה שמשלבת הרבה זהויות, שבה נוכל להיות אנחנו – לא מוגדרים בהכרח. מודל דומה לזה של שנחאי היה מה שחיפשנו..

למה תקוע?

אני מאוהבת בתקוע, אהבה עמוקה למקום הזה. החיים בספר המדבר – הקרבה לטבע, הקרבה לירושלים. מקום עם חופש מאוד עמוק בבסיסו והחופש הזה מאפשר מגוון דעות בהקשר הדתי והזהותי, יצירה ותנועה בלתי פוסקת, חופש בזהות הפוליטית – אחד המקומות הייחודיים בהתיישבות, עם יכולת חשיבה מורכבת ולא דיכוטומית של ימין ושמאל. למשל, שני ארגוני סיוע הומניטרי שסייעו לאזרחים בסוריה בזמן מלחמת האזרחים האכזרית שם – יצאו מתקוע. מנעד שמקורו בחופש מחשבתי, מאפשר יצירה, מאפשר תנועה זהותית והתפתחות בלתי נלאית.