מחשבות חינוכיות בעקבות מערכות הבחירות הלא-נגמרות

נוח לנו להמשיך הלאה ולהשאיר את הבחירות מאחור, אבל יש עבודה עוד לפנינו

קשה שלא ליפול לקלישאות כשבאים לדבר על התמודדות עם הטרוגניות בדעות הפוליטיות. כולנו חיים בדמוקרטיה ומבינים שצריך לתת מקום ומגוון הדעות והעמדות, אממה, נראה שסחרחורת הבחירות האחרונות מרטו לכולנו את העצבים והביאו אותנו לקצה. בנוהג שבעולם, מערכת בחירות זו מערכה שיורדת עלינו בכל כמה שנים, אז רף ההתלהמות וההכפשות ההדדיות עולה ולאחר מכן מנמיכים את האש, סוגרים את המכסה, מוסיפים תבלינים וטועמים כשזה רך ומהביל. הפעם, לאחר שפקדו אותנו 5 מערכות בחירות בשלוש וחצי שנים, שניגנו על העצבים של כולנו וחשפו אותם, זה קשה במיוחד. הגם שהייתה הכרעה והסחרור נכון לכתיבת שורות אלו נעצר, יש טעם חמצמץ והקמפיינים החריפים נושאים עדיין אדים באוויר.

האחריות החינוכית היא רבה מאוד. המבוגרים ברובם, נשאבו מזמן לרפש ולאמוציות וכל אחד נכנס לתחום החפירות של הצד שלו. זה נהיה כל כך קשה, שאפילו רק הדיבור על המקום הדמוקרטי והשיח המאפשר לכלל הצדדים להיות חלק, נחשד אף הוא כחלק מניסיון הרדמה של הצד השני. אבל על המחנכים אין את הפריווילגיה להרים ידיים. זה נכון בכל מגזר ומסגרת, ונכון שבעתיים במסגרות שמראש חרטו על דגלם ללכת ולשלב דתיים וחילוניים. עצם המפגש עם האחר הוא חשוב, נתינת המקום לכל אחד לשמוע על הפחדים שלו מהשני, לבדוק כמה מהם אמתיים וכמה מוזנים מפי בעלי אינטרס שלוחצים אותנו בדיוק במקומות האלו כדי להניע אותנו לפעולה.

העמדה הזו צריכה להיות נקייה, מבלי להאשים צד אחד בשימוש בהפחדה ובדמוניזציה. עלינו להבין ולהכיל שהחשש מהשני נשען על פחדים אותנטיים. בצד הכנסת היד לאש והתמודדות עם הסוגיה הנפיצה הזו, צריך שוב להזכיר את המחנה המשותף, האמונה בדמוקרטיה שמקורה בהכרעת הרוב מצד אחד ושמירה על מיעוטים וכללי משחק הוגנים מהצד השני.

לספר את הסיפור הציוני, שרובה המכריע של החברה בישראל שייך אליו. של קיבוץ גלויות והקמת מדינת ישראל לעם שהיה ללא ארץ.  לזכור את התשתית, לא לפחד לדבר על הפחדים ולחזק את המשותף. ככה נוכל לייצר דור שמבין טוב יותר עד כמה חשוב לשרטט את הכללים שכולנו נוכל להיות בהם יחד במדינה אחת. מדינה בה אף אחד לא מנסה להביס את האחר עד שהוא יחוש ניכור למדינה שלו, לא בניצחון הימין ולא בניצחון השמאל.

אולי, הילדים הללו, שחוו מלמטה את ההורים שלהם, ירצו שיח אחר, ירצו כיוון אחר למדינה שלנו, ואולי הם אלו שיהיו סוכנים של שינוי. מחנכים, קל לעבור הלאה. אבל זו הזדמנות, לנתח, לפתוח ולדון באומץ ברגשות, בחששות ולמה נועדה הפוליטיקה בסופו של דבר – להצעיד אותנו יחד קדימה.

אור יזרעאלי הוא חבר קהילת תקוע

תגית:

כלי נגישות