מוטיבציה כנקודת הזינוק – איך אפשר בלי?
לקיים קהילה תוססת שיש בה מפגש פנים אל פנים ב-2022 לא ברור מאליו, בוודאי לא בקהילה שחוותה קפיצה ענקית בגדילה וכיום עומדת על למעלה מ-5000 תושבים ושיש בה מנעד זהויות עצום. היה פחד שנהפוך לעיר שינה, שלא נצליח לקיים מפגש פנים אל פנים. הבנו שצריך לעשות פיתוח מקומי, שאי אפשר להמשיך לעבוד עם אותם כלים. לצד זאת, היה גם קול חזק שעלה מהשטח.
מה המוטיבציה של אמנים לצאת מהסטודיו בבית ולשכור סטודיו במרכז? יש משהו שקשה להגדיר אותו, התרחשות של הפריה באוויר. יש משהו במרחב של יצירה ואמנות שקורא לך לשאול את השאלה – מי היוצר שלי, מה יש לי לתת לעולם? אנשים שמגיעים לביקור במרכז יוצאים עם השאלה הזאת מכאן – אימפקט על מי שנוכח במרכז. המרכז הוא קרקע פורייה לצמיחה, לשיתופי פעולה – אקוסיסטם תרבותי שמייצר את עצמו. מרחב שמניע גם אמנים שכבר ממוקמים היטב לרצות להיות חלק מהמרכז.
מיקום (הבית של כולם)
המקום הפיזי משמעותי מאוד. היה ממש צורך עמוק במרחב שאיננו בית הכנסת או המכולת. קיום מפגש אנושי בתחום שאיננו מסגרות חינוך – הגן המשלב למשל, ששמים עליו הרבה אימפקט. מרכז האמנים הוא מרחב של זהות שאיננו קשור לבינריות של דתי / חילוני.
המרכז הוא גם בית עבור האמנים: עם נפילת הממשלה לפני שלוש שנים – כל תקציבי השיפוץ וההעסקה נפלו, ואז הפציעה קורונה. היינו אמורים לקבל תרומה של חצי מיליון שנעלמו. מרגע שהבנו את זה נכנסנו למצב שכולם נסרו וחתכו וניקו ובנו, זה הפך את המרכז לבית של כולם. הבנו שאם זה יהיה בית לאמנים כך גם האנשים שמבקרים ירגישו. בהתאם לכך, הגלריה של מרכז האמנים בעלת שימושים רבים. האמנים שמציגים בה באים מכלל גוש עציון וישנן תערוכות שאנחנו מבקשים להוציא לעוד מוקדים ברחבי הארץ.
תרבות בונה קהילה
אמנות היא מקום שבו ישנה נכונות ללכת בו לאיבוד, הזדמנות לפגוש אנשים. גם בקרב קהילת תקוע, אנשים או קבוצות מהקהילה שאינם קשורים לאמנות באים אלינו עם רעיונות והמרכז משמש כמשאב העומד לרשותם. מרכז האמנים מתקיים באזור דמדומים מטושטש בין הציבורי למרחב שלא שייך לקהילה וזה מאפשר להרבה דברים לקרות, לצד זאת שהתרבות עצמה גם היא מרחב מאפשר – בניגוד למשל לחינוך ששם יש הרבה חששות. התרבות מאפשרת להיפתח יותר בקלות, שכן היא גשר וחיבור בין עולמות. בפריזמה הצרה של תקוע המרכז נותן חוויה שיש כאן חצי דתיים וחצי חילונים, תחושה שלמשל לא עוברת בשבת. המרכז מרכך קצת את חוסר האיזון הדתי / חילוני שיש בקהילה.
אתגרים? לא חסרים אף פעם!
המרכז איננו ועדת התרבות של תקוע, וזה חוסך המון דברים. אין את תחושת האחריות ושאלות דוגמת האם הישוב עושה תרבות? האם אנחנו מצדיקים את עצמינו? אין כאן מיסים שמחייבים תרבות נגישה. אנחנו לא פועלים מתוך חוויית החובה אלא מתוך תשוקה אמיתית ואז אם אנחנו רלוונטיים יבואו אנשים. לצד זאת, ישנו מתח מובנה בין תרבות יזמית ובין ממסד. זה מתח מובנה בכל העולם – איך שומרים על השותפות הזאת? בעיני התושב מרכז האמנים נחווה כשייך לתקוע, מצד שני – המנהיגות הממסדית עשויה לחוות את המרכז כתחרות. השת"פ בסופו של דבר יקום וייפול, כמו תמיד, על ההיבטים הפרסולניים.
בנקודת הזמן הנוכחית ניתן לסמן אנרגיה של הקמה לעומת אנרגיה של שגרה. וצריך להישיר מבט באהבה וכנות ולהבין מתי אנרגיית ההקמה עוברת. לא ללכת רק על מודל הפעלה מסוים או אחד. להיות כל הזמן בתנועה של חקר וגמישות. מעבר משלב ההקמה לשלב של שגרה. להיות עם עיניים פקוחות אל הייעוד המתהווה.
המודל הוא השתתפותי, קבלת ההחלטות נעשית בהסכמה והתהליך ההשתתפותי מאתגר, צריך גם לקבל החלטות כלכליות וזה לא תמיד פשוט.
טיפ 1# – משוגעים לדבר:
צריך לפחות בן אדם אחד שהלב שלו בזה. אצלינו זו שירה, שקמה לפני שש שנים והתחילה במיפוי. אספה את כל האמנים עם כל המידע – וחזרה לוועד המנהל.
טיפ 2# זיהוי של שותפים פוטנציאליים במרחב.
תקוע ייעדה 100000 שח בתקציב השנתי של 2018/19 כדי לדחוף את המיזם הזה ובנוסף החתמנו תושבים על תרומה חודשים קטנה וקבועה והקמנו צוות היגוי של חברי וחברות קהילה שהנושא קרוב לליבם.
טיפ 3#
להתחיל לנוע עוד לפני שהמיזם עומד על הרגליים. לייצר אירועים עוד לפני שישנה עמותה מסודרת וכך להפוך את החלום למציאות חיה ובועטת.
