זה נהיה טרנד להתייחס למגיפה ולחיסונים, בלי באמת להבין בתחום, אז גם אני בנביאים.
הפיצוח הענק בשיטת החיסונים החדשה, זה האפשרות להרוויח את השיעור והשינוי של המערכת החיסונית, בלי להכניס פנימה את הוירוס עצמו. כבר לא צריך להפגש עם החומרה של הוירוס, אפשר לבודד את התוכנה שלו, את הרעיון המארגן, לשפוך אותו איכשהו פנימה ודרכו ללמד את הגוף להתגונן.
יש כאן מופע מרשים של המהפכה הבאה עלינו לטובה. של המעבר המעניין מעולם של שיעבוד לחומרה, אל האפשרות לבודד את התוכנה ולהיות מופעל ממנה. לוותר מעט על החומר והחומרים, להרוויח יותר את הרוח ועומק הדברים.
אפשר לעשות עם הילד שיעורי בית, להחליף לו טיטול, לריב איתו. ואפשר פשוט להיות עם הילד, פעם דרך שבילים פלוס, פעם דרך הקקי, אבל בעיקר להיות איתו. הפוקוס יכול לנדוד מהחומרים מהם מורכב הרגע, אל הרעיון המארגן של מה שקורה – להיות ביחד עכשיו.
אפשר להיות עסוק בתפקיד חדש, בהישג הבא, במה שיש ואין עכשיו, לנסות להשלים את החסר באנשים חדשים, לנדוד אל המקום הבא, אל עיסוקים אחרים ואפשר לשנות את התנוחה שבה מונחים על מה שישנו.
אפשר לחפש תוכנית הפעלה חדשה ודרכה לדעת מה מונח מולנו, בשביל להרוויח תוכן חדש לחיים. זה נכון שחומרה חדשה יכולה להביא תוכן חדש לחיים, אבל זה האולד פאשן, החידוש עכשיו שזה לא מחוייב המציאות, אפשר לבודד את התוכנה הרצויה ולהיות מופעל ממנה, לתת לה להתלבש על החומרים הקיימים עכשיו בחיים.
אפשר לבעוט ברעיונות שמסביבנו, בגלל האופן שאחרים מממשים אותו אצלם, להתנכר להם, לבוז ואפשר גם להפריד בין שורש של רעיון, לבין האופן שהוא בא לידי ביטוי. ללקט עוד ועוד עומקים של אמונות ודעות בלי פחד וגם בלי להיות מחוייב למימוש מסויים שלהם, לתת להם לפעול עלינו את מה שנכון לנו בהם.
זה אמנם תהליך אישי במהותו, אי אפשר להדביק בחיסון. אבל דמיינו איזה עולם יפה, שבו העדר עובר מחומרה לתוכנה. שבו האוירה החברתית נקייה מהלחץ להשיג עוד כדי להיות קיים ויש קשב אל עומק מה שיש.
דמיינו עולם שבו מפגשים הם לא אמצעי להשיג דברים, אלא דברים שונים הם תירוץ למפגש. דמיינו עולם שבו אפשר לקבל רעיונות מאחרים, בלי להיות שבוי במימוש הספציפי שלהם אצלם. עכשיו לחצו הורד ותנו לזה להתחיל לפעול.
החיסון שעברנו ילמד את הגוף להתמודד עם הקורונה, אבל הוא גם פותח פתח לעומק החידוש שיש בו – להיות משוחרר מהחומרה ולהשתעשע חופשי עם התוכנה של החיים.
