לפני 19 שנה, הייתי שותפה להקמת קהילה בית ספרית מעורבת. הקהילה היתה קטנה, כולם הכירו את כולם. זכורים לי במיוחד אירועי ערב יום העצמאות, שבהם התכנסנו יחד במתחם בית הספר. בקלות יחסית, הצלחנו לייצר ערב אינטימי ונעים שבו שילבנו בין שירה משותפת, תפילה מרוממת למעוניינים, ריגוש של זיקוקים, ארוחת פלאפל פשוטה ופינוקים משמחים.
המבוגרים והילדים השתלבו האחד עם השנייה, ונבנתה תכנית עשירה, מגוונת ושונה בכל שנה. הרגשנו שאנחנו משפחה אחת גדולה – ואף אחד.ת מאיתנו לא חשב לרגע לוותר על המאורע. עד כמה שזכור לי, סוגיות הנובעות מההבדלים בין הדתיים והחילוניים מצאו את הדרך לפתרונן, בלי שהיה צורך בדיונים מורכבים במיוחד. לכולם היה ברור שיש כאן קהילה שמורכבת ממנעד זהויות והתרגשנו מהשונות בינינו ומהביחד שהצלחנו ליצור.
19 שנה אחרי, הקהילה גדלה וליל יום העצמאות אינו מועד למפגש קהילתי. כל אחד ואחת מוצא את הדרך שלו לחגוג ולכאורה – אין בעיה. אך המשמעות העמוקה יותר, כפי שאני חשה אותה, היא העובדה שחזון החיים המשותפים שהיה נוכח ומורגש בקהילה באותן שנים, תופס מקום פחות ופחות מרכזי בחיי הקהילה. יותר ויותר משפחות נכנסות לקהילה לאורך השנים, למרות היותה קהילה מעורבת, ולא בזכות היותה קהילה מעורבת.
זוהי רק דוגמא אחת למצב שבו הקהילה המעורבת גדלה, יותר ויותר א.נשים מצטרפים, אך לא כולם מכירים ומונעים על ידי חזון החיים המשותפים עליו חלם דור ההקמה.
ההגעה לקהילה מעורבת נובעת מסיבות רבות ושונות – חינוך לילדים, מיקום גאוגרפי מתאים, משפחה או חברים או פשוט הזדמנות נדל”נית טובה. אמרו בתהליכי הקליטה שהקהילה היא מעורבת, אך הם לא הבינו לעומק את משמעות העניין. בפועל, הם חסרים את המוטיבציה והסבלנות הנדרשים כדי לקחת חלק פעיל וחיובי במימוש חיי קהילה משותפים מתוך רצון ובחירה ערכית.
קהילות רבות נתקלות במצב הזה והמציאות מושכת את הקהילה לעיסוק בכאן ועכשיו שלה, בוודאי בשנה כמו זו האחרונה. כעת, כשמתחילים להרים מבט אל האופק, מבינים שנוצר פער בין החזון התלוי על הקיר (במקרה הטוב) או ספון באיזו תיקייה (במקרה הפחות טוב) לבין היום יום הקהילתי.
כמו בכל סיטואציה בחיים, פשוט יותר להיות מודעים לבעיה עוד בטרם הגעתה. להשקיע בפעולות המנע, כשהקהילה עוד קטנה וצעירה. הצרה היא, שלעתים קרובות כשהקהילה נמצאת בשלב ירח הדבש שלה, היא לא מרגישה כל צורך בפעולות מנע. להיפך, היא חדורת אמונה וערכים ולא מרגישה צורך לעגן את החזון והערכים בהסדרים כאלה ואחרים. ממש כמו בחיי הזוגיות, ישנה ההתרגשות ביציאה לדרך החדשה, אמנם יש חששות אך יש גם אופטימיות של יצירה חדשה.
אז מה עושים?
בוחרים נכון ודואגים לכך שהרכב ההנהלה והוועדות השונות ייצגו את מנעד הזהויות בקהילה.
כך המבנה הקהילתי יישם הלכה למעשה את חזון החיים המשותפים. לדוגמא, אם את תהליכי הקליטה ינהלו א.נשים ממגוון זהויות ביחד, המסר של החיים המשותפים יועבר כבר בכניסה לקהילה. מקימים וועדת קהילה או וועדת ביחד שאחראית להיות עם יד על הדופק הקהילתי, ולהתבונן על כלל המהלכים הקהילתיים דרך המשקפיים המעורבים.
חפשו את חברי וחברות הקהילה שמחוברים לחזון החיים הקהילתי ודאגו לכך שקולם יישמע. סביר להניח שהם לא יהיו הקולניים ביותר בקהילה – צריך לעזור לסיפור להישמע. לדוגמא, בקשו שיכתבו את הסיפור שלהם בתקשורת הקהילתית ובקשו להנכיח את המוטיבציה שהביאה אותם לחיות בקהילה מעורבת. ביחרו מועדים לאורך השנה, שמזמנים עיסוק בחזון החיים המשותפים (יום רצח רבין או ט’ באב, לדוגמא) . הביאו השראה מדמויות חיצוניות לקהילה, או תנו במה לחברי הקהילה לספר את הסיפור האישי שלהם.
יש לכם חלום שדרכו ניתן לממש את החזון הקהילתי?
חפשו שותפים ושותפות ותנו דרור לשאיפות שלכם. אל תחכו להזמנה – אם האש בוערת בכם, דאגו לנתבה למקומות הנכונים. גיליתם ניצוץ של חלום אצל מי מחברי או חברות הקהילה – זוהי ההזדמנות שלכם לסייע, למנף ולקדם את הרעיון. השקיעו בתקשורת הבינאישית בקהילה להעמקת החיבורים בין הציבורים השונים. הרימו טלפון למשפחה חדשה, קחו חלק במפגשי שיח קהילתיים, הזמינו למפגש אינטימי ומחבר. קחו חלק פעיל ביצירת תרבות קהילתית משותפת. זהו אחד הכלים המרכזיים לחיזוק הקהילה וביטוי של החזון שלה. דאגו לכך שכל פעילות ואירוע תרבותי ייבנה ברוח החזון הקהילתי ועל ידי מגוון מייצג של כלל הקהילה. אל תהססו לתת מקום וביטוי גם לצרכים הייחודיים שלכם בקהילה. (הקימו קבוצת מטיילים בשבת/ קבוצת לימודי יהדות/ מפגש אלטרנטיבי לתפילה ביום כיפור או דבר אחר שנדרש לכם כצורך עמוק). לעתים יהיה צורך במפגש קבוצתי עם קבוצת הדומים לי בקהילה (דתיים/ חילוניים). טיפוח הייחודיות חשוב לא פחות מטיפוח היחד. האיזון ביניהם הוא שיבנה חוסן קהילתי. בדיוק כמו הצורך גם בנפרדות בתוך הזוגיות. השקיעו בחיפוש אחר ההצלחות, תנו להם מקום של כבוד. לחגוג את ההצלחות זו הדרך לזרוע מוטיבציה כדי שניתן יהיה להמשיך לחלום וליצור עוד הצלחות.ב
וטיפ אחרון לסיום:
צאו אל הטבע, אל המרחב המרפא של הארץ שלנו, וקבלו ממנו השראה. בטבע יש מגוון עצום של מינים ושם מתאפשרים חיים הרמוניים למרות השונות ועל אף האתגרים. החיבור לאדמה ולשורשים, יהוו קרקע פורייה לעיסוק בסוגיות של זהות יהודית-ישראלית.ב
טיול משפחות, קבלת שבת או שיח קהילתי בחיק הטבע הן דוגמאות לדרך שבה ניתן להיתמך בטבע, כמרחב לריענון ומימוש חזון החיים המשותפים.
“הַרְחִיבִי מְקוֹם אָהֳלֵךְ וִירִיעוֹת מִשְׁכְּנוֹתַיִךְ יַטּוּ אַל תַּחְשֹׂכִי הַאֲרִיכִי מֵיתָרַיִךְ וִיתֵדֹתַיִךְ חַזֵּקִי” (ישעיהו נד)
