איזה ערב היה לנו, ערב של קהילה, של שפה, של חיוך גדול שלא ירד מהפנים, של משחקי מילים, של אנשים שכל כך עפים על מאיר אריאל שעלו לבמה ועפו שם.
"אני רוצה לפגוש אותה לגמרי במקרה
אחרי שכבר אשכח אותה כליל
אני רוצה שזה יהיה לגמרי במקרה
ילדה קטנה אהבתי בגליל."
ארבע השורות האלה הן אקראיות לחלוטין ונותנות את הניחוח של מאיר אריאל, כמו כל ארבע שורות אחרות המייצגות את התמצית של משחק מילים שבו רצון שמשהו גדול ומשמעותי יתחולל מתוך משהו קטן ופשוט בחיים.
****
עשרים וארבעה חברים מגוש אדומים, עלו לבמה לשיר שמונה עשרה שירים
ועוד חבורת זמר אחת גדולה של גוש אדומים.
עלו צעירים ומבוגרים ושרו רוק, ובלוז, וקצת פופ, ושירי ארץ ישראל היפה
וענטזו על הבמה.
ורובנו החזקנו בירות קרות ביד, בספר המדבר
והייתה רוח קלה
ובעיקר חייכו לכולנו העיניים
בלי מסכות (בחרך הקטן של הזמן שחשבנו שאנחנו אחרי קורונה ומגיפה)
וקמט של מחשבות עלו מהטקסטים שעפו.
ואלה שלא ידעו לשיר
עלו והקריאו טקסטים… והם היו כל כך שנונים עם אינטרפטציה חדשה ואישית
שחשבנו שממש חבל שמאיר אריאל לא נמצא אתנו
– אלא שהוא בעצם היה ומאוד נהנה.
כך צפינו במאיר אריאל , פורש את משנתו בראיון …תוך כדי נסיעה.
(איזו גאונות זו לקיים את הריאיון בוואן מקרטע בנסיעה להופעה כמה לא רשמי ואותנטי).
ובתורתו שפרש תוך כדי נסיעה
דיבר על רצון לחיות ללא הגדרות
על המהות הפנימית ללא מגירות ותיוגים
על האפשרות להיות יהודי הוגה חושב,
שנשען על התרבות היהודית ויכול לגור בקיבוץ ובהתנחלות או בקרית אתא ובתל אביב לא משנה היכן.
לשאוף פנימה את ערכי היהדות ואת הנכסים היהודים ולתרגם אותם בשורות בתוך השירה ולתרגם אותם עוד פעם לחיים.
ובערב הזה הייתה תחושה לרגע
שכפר אדומים די מיישם את מה שהוא התכוון או לפחות מתיימר לעשות כך:
רוצה לקיים ישוב כלל ישראלי המורכב משומרים: שומרים על חילוניותם ומקיימים המון מצוות שבין אדם לחברו ולמקום אבל את השבת פחות, ואלה שלא מעוניינים להחליט אם הם חילונים או דתיים הם פשוט יהודים, ואלה ששומרים שבת וכשרות קלה כבחמורה ועוד ועוד.
****
לפני שלושים שנה, לא בטוח שכולם הבינו את מאיר אריאל
אני חושבת שעם הזמן נוצרה בשלות. לו מאיר אריאל היה חי היום הוא היה יותר ברור ופחות בשוליים, ויותר הוגה ופחות הוזה, ואולי היתה בפיו בשורה חדשה שהיה לוקח לנו שוב זמן להבין אותה.
****
ערב כזה קורה כשיש אנשים מוכשרים, נטולי זמן, עמוסים ביומיום
אבל לא מוכנים להישאר רק בשגרה אלא רוצים מדי פעם להרים ראש ולחיות עם שאר רוח
וסוחפים את כולם לחלום שלהם
אז לנו היו מירב רנד, ויונתן שמלה וטל נאה ואביעד שקולניק
שהשלושה היו צוות מפיקים מוזיקליים מהחלומות.
וכבוד לכל העולים לבמה לשיר, כי הם הגיעו לאולפן לשבע דקות בדיוק שהוקצבו לחזרות ושיפורים.
ולא שינה לאף אחד אם הביצועים היו מעולים או רק טובים ואם היו קצת זיופים. כי המהות הייתה בעזרת שלושים משתתפים שעלו על במה והתמקדו בכאן ועכשיו.
מהדברים שיכולים לקרא בקהילה .. בקהילה מעורבת?
תודה לבורא עולם על שאר הרוח שהשרה עלינו.
חגית נויגבורן היא רכזת הקהילה של כפר אדומים בשלוש שנים האחרונות. מחפשת הרים ואתגרים קהילתיים לטפס עליהם. מיישמת הלכה למעשה זוגיות שמשלבת את התרבות וההלכה היהודית – שבמילים אחרות מלהטטת בין בית שומר הלכה לאלה שפחות.
