הרב אברהם הכהן קוק כתב, לפני קרוב למאה שנה: "שלושת הסיעות היותר רשמיות באומה הן: האורתודוכסית וגו'… הלאומית החדשה וגו'… השלישית היא הליברלית, היא אינה מתכנסת בחטיבה הלאומית ודורשת את התוכן האנושי של ההשכלה, התרבות, המוסר ועוד. הדבר מובן שבמצב בריא יש צורך בשלושת הכוחות יחד… בכל מילואם וטובם…".
הוא כתב את הדברים כשהכוח המניע את מה שקרה פה בארץ היה חילוני מובהק ולמרות היותו אורתודוכס מובהק, הוא הבין כי החילוניות היא צלע מרכזית בקיום של העם היהודי בארץ ישראל.
אפשר לשאול מדוע הכתיבה בנושא חילוניות בקהילות המעורבות מתחילה בציטוט של הרב קוק. התשובה נמצאת כנראה בגוף השאלה. אחת המהויות של קהילה מעורבת, היא היכולת להסתעף בענפיה השונים ולייצר שיח עשיר ומלא רבדים.
לא לוותר על הקצוות
לתפיסתי, קהילה מעורבת בריאה, בה יכול להתנהל שיח אמיץ ומשמעותי, היא קהילה הנשענת על רגליים יציבות של השקפות עולם. מהקצה אל הקצה וביניהם כל צבעי הביניים, מארג רחב שמתחיל מנקודה מספיק מובהקת אחת וממשיך עד לאחרת, הנמצאת בקצה השני.
בקהילות רבות אנחנו מוצאים מצב שבו הקהילה נותנת מענה לצרכים אידיאולוגיים מעורפלים או חסרי צורה ברורה – וככזו היא לא עוסקת בשאלות של זהות מובחנת מדי או מעמתת בין קולות שיש ביניהם התנגשות או סתירה.
מדובר בקהילות שבהן הבון-טון המרכזי הופך להיות שיח מסורתי עם תגבור לימודי יהדות, אך ללא שיח ערכי שצומח מתוך המילה "מעורבות" (בחולם), כלומר שיש בהן מינים שונים הבאים להתערב יחד – ובד בבד גם להיות ערבים זה לזה.
במקומות אחרים נמצא שיש דתיות, בצבע כזה או אחר ואילו ממולה ישנם צבעים שונים "על הספקטרום". החל ממסורתיים דרך משפחתיים (שלמען המשפחה חשוב להם רלוונטיות יהודית מסורתית בגווניה), המשך בדתל"שים (אלה שרוצים שילדיהם גם יהיו דתל"שים, מסתבר שזה אפילו כמעט אפשרי בקהילותינו) וכלה בחסרי זיקה דתית (המעוניינים ללמוד, להכיר, שהילדים יחוו ועוד).
אידיאולוגיה חילונית מובהקת
מעטים המקומות בהם נמצא אידיאולוגיה חילונית מהותית המביאה משקל מאזן לסמן הדתי. כלומר, אידיאולוגיה הנשענת על עקרונות, כתבים, היסטוריה ומהות העומדים בפני עצמם ומגיעים לשיח ממקום יציב ומשמעותי. יש אפילו מי שיאמרו שאידיאולוגיה כזו אין לה מקום בקהילות המעורבות – כיוון שאינה צומחת מתוך היהדות.
בקהילתי, היה מאבק ארוך שנים, רב תהפוכות, על זהות, על הזכות והחובה של הקהילה לייצר שיח זהותי, לאפשר את כל גווני הקשת ולתת נוכחות גם לחילוניות הערכית והאידיאולוגית (לא זו שהחלק שלה ב"דיל" הקהילתי, הוא להביא עוגות קנויות ולספר על חווית הנסיעה לים בשבת, כמקבילה לחווית התפילה והלימוד הדתיים, למשל).
מעט מחברי הקהילה נרתמו לנושא, לא כי הם אינם מעוניינים להירתם לעשייה, אלא כי מעט מחברי הקהילה מכירים ומבינים את האידיאולוגיה הזו. הקהילות המעורבות הראשונות, לא הצליחו למשוך אליהם הרבה משפחות שהאידיאולוגיה שלהם היא חילונית מובהקת ופעמים רבות כשכן הגיעו כאלה משפחות, הן לא שרדו לאורך זמן.
להוביל חזון ומעשה
בניגוד לחלק הדתי בקהילה, החלק החילוני, משתנה ממקום למקום ונתון לפרשנות פלואידית לחלוטין. לחילוניות אין שום ספר חוקים או הלכות ברורות. זה פועל לטוב או לרע – אולם זה מחייב טיפול רגיש ומענה שאינו "מן השפה ולחוץ" אלא משהו שמאפשר הכרות שורשית, חוויה משמעותית ותרומה של הענף הזה לשיח.
במציאות קהילתית שבה יש מעט מאד חילונים מובהקים, כדי לייצר קהילה שיש בה עושר משמעותי וחיים אידיאולוגיים תוססים מכל הגוונים, קהילות צריכות לחפש ולגייס אנשי אידיאולוגיה חילונים, החיים את הנושא. אנשים שיובילו חזון ומעשה.
קהילה צריכה לדעת למשוך אליה את האנשים האלה, לייצר אמפתיה לאורחות חיים שונים, לא בפרקטיקה (שם זה קיים), אלא בהשקפת העולם. לוודא שיש הכרות מעמיקה עם הרציונל בכל צד. להסכים לחיות לצד מי שרואה את הדברים הפוך ממני ולא רק על ידי.
צריך את המשפחות הללו, צריך את מובילי הקהילה הללו, שיש בהם חזון רחב היקף שאומר אני לא מוותר על הקצה ולא על האמצע.
זה לעיתים כרוך במאבק ולעיתים יכול להיות פשוט מחול נהדר וצבעוני. האם זה כבר קיים? עוד לא, בטח לא בהיקפים מספיקים.
האם זה אפשרי? כאדם אופטימי אני אוהב להגיד "כן". אולי אני רק נאיבי.
