תוהה,
האם ברכת הגשם הזו,
היא ברכה לרבים
שהרי היא משותפת לכולנו
והיא מנקה את הרחובות הציבוריים
מהווה אולי תחליף חינמי
לדברי אהבה על עמינו
גם בזמנים קשים
בהם אלוהים מקבל דימוי של אב
או אם
הדואגים לאהבה יתרה
דווקא כי הילד שלהם מבולבל
לא משתלב, מאבד את עצמו.
אז כן, כך גם הגשם הזה
ינחמנו בעת שמדינתנו וארצנו
כילדים אבודים
זקוקים לטיפות טהורות
שיחזיקו אותנו
יכיל את כל הפוטנציאל החווי בנו
ויצמיח לנו אביב
נינוח
הפורח לעתו
ומשאיר בסוף הקיץ
קוצים שניתן יהיה לקצצם
בקלות.
ואני ממשיך לתהות,
האם בכלל הגשם הזה הוא נחמה פרטית
שנועד בשבילו (או בשבילה),
האם השמים פשוט שמו לב
לבדידות ולכאבים
לקושי היום-יומי הפרטי
ואז החליטו להשפיע עליו
שפע ברכה המשמח את הלב
ומרנין את הנפש
ומזכירים לו שאפשר גם להתכרבל לבד בפוך
ולהירדם עם חיוך קל על הפנים
גם כשהקרובים ביותר אינם רואים,
השמים שרואים אולי –
מחייכים לו בחזרה.
התבוננות בתפילה
הבוקר, חיפשתי בתפילתי מילים אוניברסליות
כדי לחבר ולהתחבר לכלל העולם
למשבר המשותף.
בתחילת המלמול הקבוע נעצרתי –
"הושיע את עמך, וברך את נחלתך"
אוי, כמה ישועות וברכות אנו צריכים כאן בנחלה הקטנה שלנו
אך דעתי שוב לא נחה
האם נשאר רק בד' אמותינו
והמשכתי מעט עד למילים:
"ברוך שאמר והיה העולם, ברוך הוא
ברוך עושה מעשה בראשית
ברוך גוזר ומקיים
ברוך מרחם על הארץ
ברוך מרחם על הבריות".
מצאתי,
מצאתי ברכה שטומנת בתוכה בקשה
זעקה שקטה
(הפסק את המוות, רחם על איטליה, ספרד
ארה"ב, סין וגם אירן. רחם על הארץ רחם על הבריות).
חתמתי את תפילתי שוב בנשימה עמוקה:
"ריבון כל המעשים,
אדון כל הנשמות"
לכתחילה בדיעבד
לכתחילה,
אל לו לאדם להסתגר כולו לבד
להתרחק.
לכתחילה,
ממש אין צורך להגזים,
להקפיד יתר על המידה,
לפחד.
לכתחילה,
אנחנו לא צריכים
ללכת עד הסוף ולאבד עצמינו
בכלל.
אבל בדיעבד,
בדיעבד אדם מוצא את עצמו
'ראש קטן',
עוד בורג במערכת שמבצע הוראות,
בתורת הדיעבד הזו
אדם מתברך בדאגה לאחרים
כשמצמצם את עצמו.
בדיעבד אתה מאבד את השליטה
וביכולתך להשפיע
בדיעבד
אתה זוכר
שלכתחילה
אתה לא תמיד בוחר נכון
שאתה מפספס לא מעט
שכהו רגשותיך
שהאהבה נעלמה
והחופש כבול
בלכתחילה.
כן, לכתחילה
תוכל לקבל על עצמך
לחיות בדיעבד
(לפחות לעת עתה).
