אני לא אכתוב יפה ומתחסד. למרות האוירה הנעימה שהיתה בכנס מיתרים, האנשים המתוקים שהגיעו לסדנה שלנו, המציאות בנושא הזה, לא מרוממת את רוחי במיוחד. הסדנה שלנו התעסקה במחשבה ובירור על הזהות שלנו, והצליחה לגעת בבטן הרכה שלנו המנחות וגם של כמה משתתפות.ים.
בפשטות (כביכול) ישבנו ביחד לברר מה ממלא את העגלה החילונית. למה החלטנו לעשות את זה? מתוך תחושה שכולנו בעולם המשלב יודעים להגיד שהיא לא ריקה חלילה, אבל רבים מאיתנו לא בדיוק יודעים מה בדיוק לשים בסל שלה, כשמדברים על חילוניות (ומתוך הנחה שלא ניתן להסתפק ב'יהדות כתרבות', 'מסורת' וכד').
בתחילת הסדנה גילנו שבקלות רבה המשתתפים העלו המון רעיונות ונושאים לדברים שבעיניהם תלמיד חילוני בבית ספר משלב צריך לדעת ולהכיר. המון נושאים שרובם קשורים לארון הספרים היהודי, הגות ודמויות מופת מהציונות, תרבות ישראלית ומסורת: טקסים ואורח חיים יהודי מסורתי. אמירה מוכרת והגיונית מאוד שאנו רוצים שיהיה ידע לתלמידים. החילונים (שפעם אחר פעם אנו שומעים כמה הבורות קשה שם) צריכים להכיר את עולם התוכן היהודי מסורתי כדי לבחור בעצמם.
כשאנו מדברים על רצף זהויות, החיבור המיתרימי שאני חיה אותו בחיי לגמרי, זה אמת לאמיתה. כדאי שכל נער ונערה לא משנה איך מגדירים את עצמם, יכירו את התנ"ך והסידור, את פרקי אבות ואת הרמב"ם. אלו אבני יסוד בתרבות שלנו. אני מסכימה לחלוטין. כדאי לדעת ולהכיר גם אותם. אז איפה מתחילה הבעיה? אני קוראת לזה יהודים סוג ב'.
נקודת ההתייחסות כמעט היחידה שהצלחנו להעלות, בהתאם לרוח הנושבת בחברה הישראלית, הייתה של יהדות מסורתית, דתית. אני החילונית צריכה להשלים פערים כדי לדעת מה הדבר האמיתי ואז לבחור איפה להעמיד את עצמי ביחס לזה. אני יכולה אמנם לבחור מה לקחת, אבל מה שלא אקח מהמסורת, יוותר כריק, והעגלה, העגלה תישאר ריקה. שום מילה כזו לא נאמרה ולעולם לא תאמר בחינוך משלב. אבל יש חוויה כזו והיא מתבטאת בתכניות הלימודים במסגרות החינוך, במי המורות שמלמדות יהדות ומה לומדים שם. האם לומדים שם על שפינוזה או ברנר? על הנאורות? האם מאיר אריאל הוא חלק מתכנית הלימודים הזו?
החילוניות נמצאת בקונפליקט פנימי מסוים. חלק מהותי במהות החילונית זה הרצון לחופש, בחירה אוטונומית של כל אדם לצד אוניברסליות רחבה מאוד. אבל החופש הוא לא ריק. הוא לא כלום. הוא מלא בערכים, מסורות, תרבות, שיש לכל אחד את החופש לבחור בתוכו. זה צורך אנושי להגדיר את עצמך, להיות חלק מזהות משותפת עם עוד אנשים, במיוחד בתוך חינוך משלב שנפגשים בזהויות שונות, כדי להרגיש בעלת משמעות אני חייבת לדעת מי אני, במה אני מלאה. ואז נשאלת השאלה מה המשותף והייחודי לקבוצת הזהות החילונית. לא כחלק מתחרות על ידע, כוח ובעלות על היהדות, אלא כחלק מבניית זהות אמיתית ועמוקה משל עצמה.
התקשנו מאוד בסדנה לענות על השאלה הזו. מה הייחודי. זה דורש זמן רב להצליח לצאת קודם כל מהתבנית המחשבתית הרגילה ורגע לנסות למצוא תשובות נוספות. יצאנו עם הרבה שאלות מעולות. לא לקחת את הדברים כמובן מאליו. כמה חשוב כמחנכות ומחנכים לא לפעול מכוח האינרציה. לבחון את המילים שלנו, את הבחירות שלנו.
הלוואי שקבוצות הזהות הזהות השונות יקבלו מכל העולמות, שנדע שאנחנו יודעים לומר בבירור על אילו זהויות אנחנו מדברים. כדי להיפגש עם האחר עליי לדעת מי אני.
נעמה רוטמן חברה בצוות הכתיבה של רשת מיתרים
