"להביא את תל אביב לתקוע" – סצנת הרווקות התקועית

"בתקוע יש חיים של רווקים, יש ווייב מגניב. האוויר פתוח גם בנוף וגם בחוויה החברתית. מבחינה דתית יש מצד אחד אופציה של עבודת ה' בחסידות ובלימוד תורה, ומצד שני משהו מאוד פתוח שמדבר עם עולם האמנות"
התמונה מתוך "כבר מאוחר" סדרת רשת דוקומנטרית הנוגעת בעולמם הפנימי של רווקות ורווקים בחברה הדתית. יוצרי הסדרה – מאיר קליינר וחי אפיק

"רווקות זה non-issue כאן"

כך נאמר לי כשביררתי על הסצנה התוססת שמתקיימת בתקוע, שקיבצה אליה עשרות רווקים ורווקות בשנים האחרונות, בעיקר מהחברה הדתית, אבל לא רק. דברים דומים אמר יובל אזולאי, שגר בתקוע שנים רבות כרווק, וכעת נישא והקים בה את ביתו: "הרווקים דומיננטיים לא פחות מכל אחד אחר, יש להם מעמד שווה והם לחלוטין חלק מהחבורה".

הסדרה 'כבר מאוחר', המגוללת בעדינות ובכאב גדול את סיפורה של הרווקות הדתית, נוצרה על ידי שני אנשי תקוע: מאיר קליינר וחי אפיק. חלקים גדולים ממנה צולמו בתקוע עצמה, ובאחד הפרקים שכותרתו 'על הבדידות' מתייחס קליינר לשבתות שבהן הוא איננו יושב סביב שולחן השבת של עצמו, שר את שירי השבת היקרים לליבו ואוכל את האוכל שהוא אוהב: "ובאופן כללי כזה, עוד פעם שבת של התארחות".

מה קורה בפועל בתקוע? כמו ברבות מהקהילות, שבת היא הלב הפועם של ההתרחשות החברתית, וממנה נמשכים חוטים לשבוע כולו. בתקוע נוצרו חבורות חבורות שיש בהן רווקים ורווקות אך גם זוגות צעירים וכאלה שעשו כבר קילומטראז' לא קטן, והן מארחות ומתארחות בשבתות ובחגים, והכל, כך מעיד יובל, לגמרי בגובה העיניים, כתף אל כתף.

האם ברירת המחדל שלנו כשאנחנו חושבים.ות על המילה 'קהילה' היא משפחות החיות זו לצד זו, אופניים הזרוקים בכניסה, קפה אחה"צ ליד המגלשות, ערבי תרבות אליו מתקבצים זוגות זוגות… האם הקהילות אינן אלא תיבות נוח שדלתן פתוחה בעיקר לזוגות? המקרה התקועי מוכיח שלא בהכרח, אבל הוא יוצא דופן.

מה יש בה בתקוע שמאפשר את החריגה המרשימה הזאת?

"העניין של הרווקות הוא לא מרכז הפוקוס" אומרת אחת מחברות הקהילה, בתקוע (בעיקר בתקוע ב') יש הרבה אמנים ואמניות ולא מעט א.נשי רוח, וכאלה העוסקים.ות בטיפול או ברפואה טבעית, וזה יוצר מכנה משותף אחר, תחומי עניין מרתקים המתעלים מעל החלוקה בין רווקות וחיים בזוגיות. עוד היא מספרת על מרכז האמנים ועל הפאב שלצדו המושך אליו את החבר'ה בערבים "זה כמו להביא את תל אביב לתקוע". כך גם יובל, שרקד שנים רבות באנסמבל 'כע"ת' (של בוגרי בית הספר לתנועה ומחול 'כל עצמותי תאמרנה'), הגיע לתקוע מנחלאות בעקבות חבריו, ומצא בה את האווירה הפתוחה המאפשרת לרוח לנפח את המפרשים:

"בתקוע יש חיים של רווקים, יש ווייב מגניב. האוויר פתוח גם בנוף וגם בחוויה החברתית. מבחינה דתית יש מצד אחד אופציה של עבודת ה' בחסידות ובלימוד תורה, ומצד שני משהו מאוד פתוח שמדבר עם עולם האמנות".

החיים המעורבים בתקוע, כך על פי יובל שגדל בקיבוץ שעלבים, משכו אליה דתיים ודתיות מסוג שונה:

"היה לי חדש בקהילה לראות דתיות אחרת ממה שהכרתי, שמשלבת חופש ופתיחות עם שפה דתית מאוד עמוקה. בהתחלה היו דברים שהיה לי קשה לעכל אותם, אבל ככל שהכרתי אותם מקרוב הבנתי באמת איך הם עובדים". יובל אזולאי, עובד סוציאלי ורקדן שהיה חלק מאנסמבל 'כע"ת' הרכב מחול ייחודי של גברים דתיים.

יובל אזולאי (צילום: עצמי)

יובל נשוי ללירון – שאף היא רקדנית בלהקת הורה ירושלים. יובל ולירון יצרו יחד דואט המאגד את שני סגנונות הריקוד והופיעו אתו בערב אמנים שהתקיים בתקוע בקיץ האחרון:

שם היצירה- "בראשית".
כוריאוגרפיה וביצוע- לירון ויובל אזולאי
צילום ועריכה- חי אפיק

כלי נגישות