אורח הכבוד שלנו הוא הרב ידידיה לאו, רב קהילת אלון. הוא נשוי לתאנה, אבא לשלוש בנות ובן וחוץ מלשמש כרב, הוא מלמד גמרא, עושה דוקטורט ומלמד כלכלה במכינה האוניברסיטאית בהר הצופים.
למה בחרת להיות רב? ואיך הגעת לאלון?
כילד אבא שלי היה רב הקיבוץ בו גדלתי וזה היה לי כמעט טבעי ללכת במסלול הזה. לאורך הרבה שנים אני הולך בשתי דרכים במקביל – צמיחה ועשיה בעולם התורה לצד לימודים ועבודה ככלכלן. המינונים משתנים כל הזמן, אבל מאז שהגעתי לאלון התפקיד ממלא את רוב הזמן שלי. האמת היא שלא ממש הכרתי את הישוב לפני שהגענו, הכרתי את המדרשה הפועלת בישוב ואת הרב דני סגל, שלסנדלים הגדולות שלו נכנסתי 🙂
למה דווקא בקהילה מעורבת?
לפני שהגענו לאלון גרנו בירושלים. בעיר – יש הכל מהכל. צעירים וזקנים, כל העדות, כל המגזרים. המחשבה על ישוב לא היתה מובנת מאליה מבחינתנו. הקהילה המעורבת משמרת משהו מהרבגוניות שיש במדינה, גם אם באופן מצומצם יותר. בכל קהילות ישראל עד הדור האחרון היה ברור שלעולם התורה יש קשר לכל האוכלוסיה, גם אם לפעמים זה קשר טעון ומאתגר. אני מאמין שההתכנסות לקהילות דתיות וההפרדה המלאה בין דתיים לחילוניים מייצרת חיסרון מסוים באופן שהתורה באה לידי ביטוי במציאות.
למה צריך רב בקהילה מעורבת? ומה התפקיד שלך בקהילה?
קודם כל כדאי לשאול למה בכלל צריך רב. בקיבוץ הדתי בראשיתו זה היה דיון משמעותי מאוד, וסבא שלי שאני קרוי על שמו, ידידיה כהן ז"ל, היה ה "לא-רב" של הקיבוץ בו נולדתי. הוא היה תלמיד חכם העביר שיעורים, ענה לשאלות הלכתיות ועסק בחיי הרוח בקהילה, אבל היה חבר מן המניין ועבד כמו כל חברי המשק. התפיסה החינוכית היתה שכשיש רב – הוא משחרר את יתר התושבים מהאחריות על החיים הרוחניים שלהם.
העומס של החיים מקשה על אנשים לפנות חלל לרוח ונראה לי שהתפקיד שלי הוא בדיוק זה – לשים לב בתוך השטף, לצורך והברכה שיש ברוח. אני סוחב איתי את המטען של סבא ומנסה להיזהר מלהיכנס למקום בו אני מש"ק דת שאחראי לייצר את ההתרחשות הרוחנית בישוב ולהשתדל לעזור לאנשים לקחת אחריות על חיי הרוח שלהם. זה משותף לדתיים ולחילוניים, כמובן באופנים שונים.
כשנכנסתי לתפקיד הרב דני סגל אמר לי שרב הוא זה ששואל אותך ברחוב "מה שלומך" ומתכוון לזה באמת. הבדיחה על הרב שאומר לכל צד שהוא צודק משקפת משהו אמיתי מאוד בתפקיד. העין הטובה, נתינת המקום לכל אחד ואחת, גם באופן פרטי וגם בהקשרים קהילתיים, חשובים מאוד לקהילה. זה תפקיד שאני חולק יחד עם אנשים נוספים כמו רכזת הקהילה ובכלל אנשי מפתח בישוב, וברור לי שהוא חלק משמעותי מתפקיד הרב.
מה אתה עושה בפועל ביומיום?
ברמה היומיומית יש דברים שהם חלק מתפקיד של רב באופן מסורתי – שיעורים ודברי תורה, תמיכה כלכלית בתוך היישוב ומחוצה לו, עבודה עם ועדת בית כנסת על סדרי התפילה, מענה לשאלות הלכתיות וכדומה.
תקופת הקורונה שינתה את העשיה בפועל, וממרחב ציבורי מרכזי אחד של בית הכנסת נוצרו כמה מוקדים עם צורך לחשוב על מה קורה ולא קורה בכל אחד מהם, גם מאחורי הקלעים וגם בהגעה בפועל. מעגל החיים הוא גם ציר משמעותי של התפקיד בפועל – לידות, בת ובר מצווה, חתונות ופטירות. הנוכחות עם אנשים בזמנים האלה היא מתנה כי היא מזקקת את העיקר ואת היקר שבחיים.
חלק מהתפקיד זה חוסר הגבולות שבו, לטוב ולמוטב. אני יכול לחשוב שיש לפני שבוע רגוע ופתאום לקבל שיחה עם התייעצות מורכבת, התרחשות קהילתית שצריך לפתור וכדומה ובבת אחת הכל הופך לאינטנסיבי.
התפקיד שלי הוא גם ליזום ולחשוב מה עוד יתן מענה. למשל, לפני פסח האחרון קיבלתי כמה פניות מאנשים חילונים ששאלו אותי אם אוכל להשיג להם הגדות, כי לראשונה הם יעשו סדר בעצמם. מתוך ההבנה שיש כאן צורך, כינסנו צוות שבהתראה קצרה הוציא הגדה ישובית, עם דברים שכתבו אנשים שונים בישוב, הסברים תמציתיים לאיך לנהל בפועל את הסדר, שאלות למחשבה, שירים וציורים של הילדים, וחילקנו לבתים של כולם. פרויקט כזה גם עונה לצורך פרקטי, אבל הרבה יותר מזה מייצר קומה רוחנית של קהילה.
מה הקשר שלך עם החילונים בקהילה?
כמו הדתיים, גם החילונים הם אוסף של הרבה אנשים שונים. לאט לאט נוצרים ומעמיקים קשרים. הליווי והשותפות במעגלי החיים ובאירועים ישוביים שייכים לכולם, ולצד זה אני משתדל לתת מענה רוחני גם לחילונים. אם זה סיפורים לילדי הגן, קבוצת לימוד על ארון הספרים היהודי או מחשבה על תיקון ליל שבועות. אני מאמין שהתורה שייכת לעם ישראל כולו והיא גדולה יותר מהחלוקה הסוציולוגית בין אנשים, ולכן משתדל שכל אחד ואחת ימצאו את החלק שלהם בה. התפקיד הקהילתי – פונה לכולם באותה מידה ובזכות הרב דני סגל שקדם לי המקום של הרב כדמות קהילתית מובן מאליו בישוב.
כמובן שלא כל דבר אמור לפנות לכולם, ולמשל התוועדויות בליל שבת או סיום מסכת בדף היומי יכולים להיות מיועדים בעיקר לקהל דתי.
מה המקום שלך כרב בעת מחלוקת בין חילונים ודתיים בקהילה?
בשנים האחרונות המחלוקות העיקריות בישוב לא היו בין דתיים לחילונים אלא מחלוקות בתוך העולם הדתי (סביב שאלת שותפות נשים בתפילת הציבור) ומחלוקות בעולם החול. במקומות האלה אני משתדל באמת לראות את כולם בעין טובה ולקרב אנשים לשמוע ולהבין את הצד השני.
לא תמיד זה מצליח, אבל אני מקווה שיש לזה השפעה מסוימת. גם כשעולים מתחים, לפעמים אישיים, בין דתיים לחילונים, אני משתדל למצוא את הדרך לתת מקום זה לזה. כשיש דברים שאני חושב שהם בעייתיים מבחינה הלכתית למשל, אפשר תמיד למצוא פתרונות בהבנה והערכה.
שתף בקושי או אתגר בעבודה שלך
המתח בין המקום האישי לבין התפקיד הציבורי הוא מתח מאתגר במיוחד, שנראה לי קיים תמיד בלי קשר לאופי הקהילה. בקהילה מעורבת יש אתגר מסוים בין להיות הרב של הדתיים לבין להיות הרב של כלל הישוב, ונדרשת תשומת לב לזה. דוגמה קטנה – אני יכול להפגש עם ילדי כיתה ד' ללימוד משנה או לשיחה כללית. כהורה דתי, הייתי שמח שהבנות הגדולות שלי יקבלו מענה תורני משמעותי ויהיה להן לימוד תורה ברמה גבוהה ומתוך מחויבות לעבודת ה' ולכן יש יותר ביקוש למפגש עם הרב מצד ההורים הדתיים. לצד זה, אסור לי לשכוח את המחויבות שלי לכלל התושבים. זה דורש תשומת לב לקבוצות השונות שקיימות בקהילה.
מה המסר שלך לקהילה מעורבת שמתלבטת בשאלת רב קהילה?
בעיני החשיבות וההצלחה של רב בקהילה תלויה באופן בו הקהילה רואה את הרב. בחיוך אני אגיד שאולי שווה לקבוע רוטציה בין תושבי הישוב בתפקיד הרב. ככה כל אחד יצטרך מדי פעם להיכנס לתודעה הזאת של הקשבה ודאגה לכל האחרים. אם הרב מגיע מתוך תודעה כזו, שהוא עובד קהילה ואמור לתת מקום לקול הרוח בקהילה, נראה לי שהוא יכול להביא הרבה ברכה. במעגלי החיים, ובעיקר סביב פטירות (של הורים ובתוך הישוב), התפקיד נראה לי כמעט הכרחי. אלו זמנים שאנשים צריכים בהם גב ועוגן ופעם אחר פעם אני מרגיש כמה זה חיוני.
מי ההשראה שלך?
ברור שאבא שלי (הרב בני לאו) הוא מקור ההשראה העיקרי שלי. ממנו למדתי וקיבלתי מילדות וגם עכשיו אני מתייעץ איתו לא מעט. הרב דני סגל יצר כאן את הקרקע לתפקיד שבתוכו אני פועל, והוא גם נותן השראה והכוונה. הכוחות באים בעיקר מהמפגש עם אנשים. כמים הפנים לפנים – כשאנשים מאירים פנים זה נותן הרבה כוח לעשיה והרבה דברים יפים שקורים בישוב מתחילים מהאנשים והנשים בשטח.
לסיום, יש משהו שחשוב לך להוסיף?
תודה לקהילת אלון על האמון ועל השותפות.
