בר במדבר

לפני 11 שנים עליתי מאנגליה לישראל ופגשתי את הבחור היחיד שלא רוצה לגור באנגליה אלא, במדבר, באלון. וכך מצאתי את עצמי, עולה חדשה ביישוב מעורב בלב מדבר.

אנגלים ופאבים זה כמו ישראלים וחומוס, אולי אפילו יותר. בילוי בפאב זה אורח חיים, חלק משגרת היומיום. אחרי העבודה קופצים לפאב, פוגשים חברים מקשקשים וסוגרים את היום. בישראל זה אחרת, זה לא חלק מהתרבות בטח לא באלון.

הגעגוע לפאב לא עזב אותי. תמיד יש את האופציה של לנסוע לירושלים לשבת בפאב אבל בשביל מי שגר מחוץ לעיר, לצאת שוב אחרי שחוזרים מהעבודה, זה מסורבל ובטח לא חוויה יומיומית.

עד שהחלטתי לעשות מעשה ולפתוח פאב קהילתי באלון. ההשראה והכוחות הגיעו מכיוון לא צפוי. מאורי סמואל ז"ל. תושב היישוב שנפטר ממחלה קשה לאחר מאבק ממושך. אורי היה ההשראה שלי. איש של עשייה, כשאורי רצה או חלם על משהו הוא גם עשה ומימש במציאות. בעקבות אורי החלטתי לעשות ולממש את הגעגוע.

גייסתי צוות מהמם – סיגל, נעמי, אייל ,אדם, מייק, ומורן וביחד התחלנו לאסוף חפצים שמצאנו בחצרות, ברחובות ובכוחות משותפים ובאפס תקציב, הקמנו את 'בר במדבר', בר מקומי ללא כוונות רווח, ברחבה האינטימית שליד הספרייה ביישוב.

הקמנו וועד מנהל, קנינו אלכוהול ארגנו אוכל טעים מעסק מקומי ביישוב והתנענו. ההצלחה הפתיעה גם את האופטימיים שביננו. הבר התמלא בעשרות מתושבי היישוב (120 בערב הכי מוצלח שלנו) שהגיעו כדי להכיר, לבלות וקצת לנקות את הראש. את האלכוהול מכרנו במחיר סמלי וכל ההכנסות מושקעות בחזרה בתחזוקה של הבר.

באלון יש אירועי תרבות יצירתיים ומושקעים ולצד זה הסתבר לנו עד כמה אנשים חיפשו ורצו מרחב למפגש פשוט, אינטימי שמאפשר שיחה ומפגש. הבר מאפשר לכולם להיפגש, להכיר ולהתחבר בלי חלוקה לשכונות, בלי ילדים ובלי שום אג'נדה מיוחדת, פשוט לצאת.

מאז שהבר נפתח, כשאני מסתובבת ביישוב אנשים שואלים – מתי יש שוב 'בר במדבר'? החלום שלי התגשם ועכשיו אני פנויה לחלום הבא, מבנה קבע לבר.

Cheers!