אז לפני שנצלול לנושא קודם כל מה זה אומר בית דתילוני?
בעיקרון זהו בית שבו אחד/ת הצדדים חילוני.ת ואילו השני.ה דתי.ה
הרבה פעמים שמדברים על בית כזה מדברים על תחושה של בלבול, אבל שאני מדברת על בית כזה אני לא מתכוונת לתחושה של בלבול, אלא דווקא לביטחון הכי גדול שיש, לאמת שהיא לא אחת אלא יש לה אלפי גוונים.
בשבילי קבלת האחר היא לא עוד מושג שמעבירים עליו שיעור בבית ספר, היא אשכרה השגרה, אפילו המובן מאליו, כי כשאמא דתייה ואבא חילוני (במקרה שלי) אי אפשר לשנוא אף צד, אי אפשר לשנוא את הבית שלך, את הבסיס שממנו את צומחת.
כן לפעמים זה קצת מוזר, קצת שונה ומיוחד. כן נכון בתור ילדה זה מעלה כמה סימני שאלה, לשמחתי אט אט הם הפכו לסימני קריאה שאני הכי גאה בהם.
הבית שלי הוא בעצם מה שהופך אותי למי שאני היום, כי בסופו של יום לא משנה באיזה צד של הסקאלה אני נמצאת, אני לא אזלזל באף צד כי משמעותו של הזלזול בעיניי הוא זלזול בבית המדהים שההורים שלי בנו בעמל רב, משמעותו של הזלזול הוא פשוט פגיעה בערכים עליהם גדלתי.
אני לא אשקר זה קשה, לעיתים גם מורכב, מלא קונפליקטים, התחבטויות. ולמרות זאת אני יודעת שאצל ההורים שלי האהבה היא שהכריעה. האהבה התעלתה על מה תגיד הסביבה, מה תגיד המשפחה או באיזה בית נגדל את הילדים.ות שלנו.
הכבוד שיש להם אחד כלפי השנייה על אף השוני ואולי דווקא בזכות הוא אחד הדברים שאני כל כך שמחה לראות.
במיוחד בתקופה כזו רווית שנאת חינם לגדול בבית מעורב הוא הזכות הכי גדולה שיכולתי לקבל. האתגרים שבית כזה מביא אתו הם לא פשוטים ולמרות זאת הכי הייתי שמחה לגדל את הילדים.ות העתידיים.ות שלי בבית שכזה.
העובדה שאצלי זה היה אחד פלוס אחד וזכיתי לגדול גם בקהילה המושתת על ערכים של שילוב דתיים וחילוניים, היא מתנה ענקית. זה לא דבר טריוויאלי שכבר בגיל שלי זכיתי שיהיו לי חלק מחיי א.נשים דתיים חילוניים, מסורתיים יותר אדוקים פחות.
חיים בקהילה כזו מורידה כל כך הרבה סטיגמות מבטלת כל כך הרבה דעות קדומות והופכת אותך לבת אדם פתוחה יותר, מקבלת את האחר ביתר קלות.
אליאב זה מקום שמקבל ומכיל את כולם וכולן, גדלתי בקהילה שהערך הכי גדול שלה הוא הכלת השונה ממני בין אם זה בדעות שלו או אם במגזר אליו אנו משתייכים, באליאב יש מקום לכל דעה. שיח הוא דבר שבשגרה. וחברויות משלל הקשת קיימים כמובן מאליו.
סתיו אלה בת 17 תלמידת כיתה יב לומדת בתיכון קבוצת יבנה ומתגוררת באליאב.
