אוגוסט באלול, אלול באוגוסט – יש מי שמרגיש מתח בין סמיכות התאריכים הזו, עוד אחד מן התעתועים שמזמנת לנו ההקבלה בין לוח השנה העברי, לבין הלוח הלועזי. אחת לכמה שנים נוצר מן מפגש שכזה בין חודש אלול, על כל רחמיו וסליחותיו, לבין חודש אוגוסט החם, הפרוע, והזחוח, עם שלל חופשותיו ואטרקציותיו. תהיתי על המתח הזה, והאם הוא מפריע במשהו את החופשיות של אוגוסט, או את המוחזקות המהודקת של אלול.
ככל שחשבתי על כך, הרגשתי שאני כשלעצמי, דווקא מרגיש שלעיתים אלו חוויות משלימות. החופשה השנתית מפגישה אותנו עם מקומות מעניינים, רחוקים, אחרים, והמפגש הזה יכול להעלות בנו כל מיני מחשבות קיומיות שכאלה – אנחנו מתחילים להשתעשע ולדמיין כל מיני חיים אלטרנטיביים שיכולנו לחיות, כל מיני בחירות אחרות שיכולנו לעשות.
ואולי אנחנו עדיין יכולים?
החופשה מלאה במחשבות שכאלה, שמסתובבות להם סביבנו, נכנסות קצת פנימה, פורטות על כל מיני מיתרים פנימיים, עד שקורה משהו, או שהן משתקעות פנימה, הופכות לחלק מהמנגינה שלנו, או שהן מתעופפות וממשיכות להן הלאה.
יש מי שיגיד שבחודש אלול ובימים הנוראים שבאים מיד אחריו – יש איכויות דומות לאיכויות החופש של אוגוסט. הצמחים, הסביבה הדוממת, אפילו מזג האוויר, כולם שרים מן ניגון שכזה, שמבקש שיתחולל כבר איזשהו שינוי. מרגיש שהטבע כולו מתגייס כדי לטלטל מעט את הנחות היסוד, לערער את הבסיס ולשאול בחוצפה מתריסה – אולי הגיע הזמן שננסה משהו אחר?
ימות אלול מבקשים שנבחן מחדש את ההרגלים שלנו, את ההישגים אליהם הגענו באמצעותם. שנשאל – מי אנחנו בכלל? לאן אנחנו הולכים? ולמה אנחנו ממהרים כל כך?
אל ימות אלול נכרכים גם חגי תשרי אשר מציעים כל מיני זוויות מבט על השאלות הללו, וכל מיני התנסויות מיוחדות שמעוררות את נפשנו לאזור אומץ לחפש את האמת הפנימית שבה – תקופה של תחינות ליליות, מובילה אל רצף ימי חג רוויי תפילות חגיגיות וסעודות, ולאחר מכן יום ללא אוכל ושתיה, ואז עוד מספר ימים ללא בית קבוע…
שלל חוויות שבודקות יחד אתנו, איזה שינוי אנחנו רוצים להכניס אל חיינו? מה אנחנו רוצים למשוך אל השנה הבאה, ומה אנחנו מבקשים לשמוט ולהשאיר מאחור?
כך שאני מוצא את עצמי נהנה מהסמיכות המיוחדת הזו, מתמסר לשאלות שמזדמנות לפני, בוחן כל מיני חלקים מהיומיום שלי, באמצעות היציאה ממנו והשיבה אליו חזרה.
אני מנסה לרתום את התקופה המיוחדת הזו כדי להתחיל שוב מהתחלה, וגם כדי לחדש את עצמי, משום שבכל זאת אני רוצה להתחיל כשאני קצת אחר הפעם, קצת יותר טוב, קצת יותר אמיתי.
השכנות המשלימה הזו שבין אוגוסט לבין אלול וחגי תשרי, מזכירים לי שורה נפלאה של המשורר אופיר נוריאל, מתוך אחד משיריו –
"לפעמים אני לוחש את זה לעצמי במטה בלילה,
כשאף אחד לא שומע חוץ ממני.
להאמין זה ביד אחת להחזיק חזק את אלוהים שלא יפול,
וביד השניה לתפוס בכח את החופש"
(מתוך השיר "ביד אחת", בספר 'גזר דין גוף', הוצאת הליקון, 2010)
נריה דולב, איש קהילת אליאב. אב לשישה. אדריכל ומתכנן ערים. חושב קהילה. אוהב אדם ורוח, חובב תרבות ומוזיקה, וסקרן באופן כללי.
