באליאב אנחנו נמצאים בתהליך, שנבנה נדבך על גבי נדבך ומטרתו לתת מענה למשפחות עם צרכים מיוחדים, לעורר מודעות בקרב כל שכבות הגיל ולהתחיל לגלגל שיח. הרגשנו שהמודעות בקהילה היתה נמוכה ולא קיבלה מספיק מענה, בפרט כשישנן משפחות בהן הצרכים המיוחדים סמויים מן העין אבל נוכחים מאוד בחיים עצמם.
ועדת חינוך חדשה שקמה, ואפרת – רכזת החינוך החדשה שלנו באליאב, סימנו את נושא הצרכים המיוחדים בקהילה כמטרה משמעותית, ושינסו מותניים על מנת שמיזמים שונים יקרמו עור וגידים. כך קם צוות צרכים מיוחדים, וכך גם עברו נציגים ונציגות מבית לבית על מנת לגייס משפחות שיש בהן בן או בת משפחה עם מוגבלות, להצטרף לתהליך.
פירות המאמץ לא אחרו לבוא:
התחלנו עבודה עם השכב"ג בצופים, והסברנו על אפני הדרכה של קבוצות בהן ישנם ילדים עם מוגבלות ויזמנו שני מפגשי אחה"צ בהם ילד עם צרכים מיוחדים הציג לחבריו את החיות שהוא מחזיק בבית והסביר אודותיהן.
כנסנו את הורי אחת השכבות הצעירות בה יש שני ילדים על הספקטרום האוטיסטי, למפגש מרגש. ההורים סיפרו כל אחת על הבן שלה, ושיתפו בצרכים שלהן: בבקשה לא לחשוש ולהציג שאלות, וכן בציפייה שהורים יתערבו ויתווכו סיטואציות חברתיות שהם עדים להן ויסבירו בבית על הצורך להכיל בצורה שונה ילדים עם אוטיזם. הורים רבים ביקשו לדעת מה לומר – וכיצד, וההבנה היתה שאין כאן תשובות מוכנות מראש או חלוקה ברורה בין שחור ולבן /נכון ולא נכון. לערב היו הדים רבים והוא היכה גלים בקרב הורים של שכבות גיל נוספות.
מה עוד?
האומיקרון לא אפשר לאירוע גדול שתכננו לצאת לפועל: מפגש הורים וילדים בו יפתחו משפחות ויספרו על חייהן לצד אדם עם צרכים מיוחדים, ולאחר מכן חלוקה לשולחנות עגולים, בהנחיית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים או א.נשים שלהם עצמם מוגבלויות מסוגים שונים, לשיח ושיתוף.
הערב אמנם נדחה אבל לא ויתרנו וערבנו למצב 'קורונה' – אספנו שאלות לקראת צילום סרטון בסגנון 'סליחה על השאלה' והפננו אותן למגוון א.נשים בקהילה. הנה שתי דוגמאות לשאלות שעל הפרק:
למה יש לך דיבור מצחיק?
איך אתה מסתדר עם המדרכות?
בימים אלה ממש הסרטון מצולם והקהילה כולה מעורבת בנעשה ו'מדברת' צרכים מיוחדים!
