המנעד בין שמרנות-לליברליות על כל גווניו, מעסיק אותי ברמה האישית כבר זמן מה, והתגנב לי שוב לתודעה גם בהקשרים פוליטיים לאחרונה… שמחתי על ההזדמנות לבירור אישי וקבוצתי בסדנה- "שמרנית וליברל נכנסו יחד לבר – מפגש זהויות בין ליברליזם ושמרנות" שהנחו נעמה מעוז ואליסף תל-אור בכנס מיתרים, והנה אני חוזרת עם רשמים:
רגע לפני שעמדנו על הרגליים אליסף ונעמה פתחו בהקדמה חשובה אשר חידדה לי מאוד את הנושא המהותי הזה במרחב החיים המשותפים. ואיך שהוא תופס אותנו כמעט בכל זירה חברתית שניגע בה- עוד משחר קיומנו כחברה המייעדת עצמה לחיים משותפים- מימי טרום קום המדינה ועד היום- במגוון מרחבי החיים שלנו- סוגיית השבת במרחב הציבורי, שאלות הנוגעות למקומה של הרבנות הראשית במדינה דמוקרטית ועוד ועוד.
לאחר דברי ההקדמה קמנו על הרגליים, כדי לנוע על הסרגל האישי שבין השמרנות לליברליות – כן כן, ממש, הלכנו במרחב בין 2 נקודות בחדר שהוקצו לנו ע"י המנחים, לשמע היגדים שונים כגון:
• לצד לימודי בראשית חשוב שהילדים.ות ילמדו את תיאורית האבולוציה והמפץ הגדול
• יש להימנע מאימוץ חגים של תרבויות אחרות כמו האלווין
• אין דבר כזה תפקידים נשים או תפקידים גברים
• אסור להעביר ביקורת על אברהם אבינו
• כל אחד.ת זכאי לבחור את הזהות המגדרית שלו.ה
• הנקודה המגדרית והפונט הרב מגדרי הם הטרלה פרוגרסיבית
• משפחה נורמלית היא אבא, אמא וילדים
• שמירה על המסורת כמו שהיא שמרה על היהדות לאורך הדורות. ועוד….
החידוד החשוב שהתחדש לי בעקבות התרגיל הזה הוא שהמנעד אינו בינארי- בציר שבין חילונים לדתיים. כשם שאנחנו מכירים במרחב הדתי אנשים בעלי עמדות ליברליות גילינו שגם במרחב החילוני קיימת שמרנות.
התרגיל הבהיר לי ברמה האישית ביותר, כי העמדות שלי לעיתים נקבעות בהקשר לסביבה בה אני נמצאת. המנעד הזה יחסי. בקבוצה מסוימת אחשב לאשה עם עמדות מאד שמרניות ואילו בקבוצה אחרת אתפס דווקא כליברלית. שמחתי על האפשרות שניתנה לי לנוע בתוך הזהות האישית שלי, התחדדה לי ההבנה כי בחברה הישראלית, כמו בכל חברה, יש קטלוג חיצוני והגדרות שבלוניות, ואילו מאיתנו נדרש מבט מורכב הרואה ריבוי זהויות, מתרחק מהגדרות חיצוניות ומתמקד בטוב האפשרי.
לקחנו את העקרונות ותירגלנו אותם לתוך סיטואציות מורכבות ומוכרות במרחב החיים המשותפים.
הנחנו את העקרונות של פתרון קונפליקטים- ללא צורך הכרחי בשורה התחתונה, אלא בתהליך דיאלוגי שבו יש מקום לכולם. כאשר הפרט מרגיש ביטחון בעמדתו ובאפשרות להישמע, הוא מסוגל לשאת גם תוצאה שאינה תואמת באופן מוחלט את השקת עולמו.
יצאתי מהסדנה מהורהרת במחשבות, על אחריות כל פרט בקהילה ובחברה, על הצורך בדיון מורכב ובהבנה כי אין תשובות נכונות או חד משמעיות, על משחקי תפקידים שלעיתים אנשים נוטים לגלם לצורך ביטוי המציאות המורכבת. על הצורך המהותי בארגז כלים דיאלוגי, כנות, הקשבה וסקרנות להכיר את הזולת. אבל בעיקר יצאתי שמחה על כך שלרגע (ולעוד הרבה רגעים) השתייכתי לקבוצה שרצתה פשוט להקשיב, גם כשיש מורכבות. כנראה שהרבה יותר פשוט לחיות יחד ממה שאנחנו לעיתים נוטים לחשוב.
אביטל חגי היא מנהלת שותפה באגף קהילות של רשת מיתרים
