למרות שכבר היה 'חושך מצרים' זיהינו אותם מיד. חניכי החולצות הכחולות עם השרוך האדום צועדים עם סנאדות וחבלים בידיהם, ישר אלינו – חניכי חולצות התכלת עם השרוך הכחול. הלב שלי עלה על גדותיו מהתרגשות. הם טיפסו איתנו, קשרו איתנו, צחקו איתנו ועזרו לנו להכין את גולת הכותרת של שבת הארגון שלנו – כתובות האש.
הפנסים שבידיהם יכלו לחשיכה, והפנסים שבלבבות של כולנו זהרו. 1990. מוצאי שבת. ואני עדיין זוכרת כמה התרגשתי מהמפגש הזה. מההירתמות שלהם – בני נוער חילונים מתנועת הנוער העובד והלומד, שבאו להושיט יד לחניכים עם הכיפות ולחניכות עם החצאיות, מבני עקיבא. עוד לפני שהמוח שלי ידע להמשיג – ערבות הדדית, משימה משותפת, היכרות, ניפוץ סטריאוטיפים – הלב שלי כבר ידע להתרגש.
בשנה האחרונה כולנו מתמודדים עם תופעת טבע, שהביאה עלינו את הקורונה. לצד הנגיף שנלחם בגופנו, אנחנו חווים משבר חמור של נגיף חברתי שפוצע את נפשנו, מאיים על אחדותנו. הנגיף החברתי, כמו זה הויראלי, הולך ומסתבך ככל שצצות מוטציות. אחת מהמוטציות של הנגיף החברתי היא המשבר הפוליטי שבחסותו נלך כולנו לקלפיות בפעם הרביעית בשנתיים.
ידוע כבר שאחת הצרות שלנו היא שנכנסנו לקורונה עם מחלת רקע: הפילוג בחברה. שנה של מלחמה בנגיף, הביאה להחמרה גם במחלת הרקע. המארג החברתי שלנו רעוע יותר מתמיד. העובדה שאנחנו ניצבים בפני מערכת בחירות רביעית רק מעמיקה את הקיטוב, את השסעים, את השיח האלים, הרעיל והמפלג.
אולם בעוד שעל הנגיף הרפואי אין לנו שליטה, ההתמודדות עם הנגיף החברתי היא לגמרי בידינו. פיתוח החיסון הרפואי דורש את טובי המומחים, ואילו פיתוח החיסון החברתי נתון בידי כל אחת ואחד מאיתנו. בחג החירות המתקרב אלינו, נזכור שהחירות להתנהלותנו נתונה בידינו. החירות להשפיע על המציאות היא באחריותנו. על כל אחת ואחד מאיתנו למצוא את האופן שבו הוא מקדם סובלנות, אהבת חינם, ומוסיף להרגעת האוירה. כל אחד מאיתנו יכול להדליק את הפנס ולגרש את חשיכת מצרים.
זכות גדולה ומרגשת לנו במיתרים, לתרום את חלקנו לחיסון החברתי. החינוך המשלב והקהילות המעורבות מובילים דרך של שיח מכבד, סובלנות ולכידות, של התמודדות עם מחלוקות וצמיחה מהן לדרך משותפת בהסכמה, דרכה מגלים את יופי פניה של החברה והמדינה שלנו.
40 שנים צעדנו במדבר כדי להגיע לארץ המובטחת. 2000 שנות גלות כספנו לשוב אליה, וזכינו. זה הבית של כולנו ועלינו לשמור עליו.
לכבוד חודש ניסן אני מרימה את ארבע הכוסות שלי לחיסון החברתי:
???? מעורבות חברתית. האמונה שבכוחנו להשפיע ולעצב את המציאות. החל מלצאת לבחור בקלפי ועד למיזמים חברתיים משנים מציאות. בידינו הדבר.
???? הכל מתחיל בחינוך. החינוך הוא הבסיס לטיפול בשורש הבעיה. להנחלת שיח מכבד, לדרכי התנהלות עם מחלוקות, להפריה הדדית בין כל המיתרים המרכיבים את החברה.
???? ההיכרות עם האחר, האדם שעומד מאחורי תפיסות שונות משלנו, יש לו פנים ועיניים וסיפור חיים מעניין. ההיכרות אתו היא תנאי הכרחי לניפוץ סטראוטיפים ושבירת חומות.
????החיים המשותפים בקהילה ופיתוח ערבות הדדית בין חבריה כערך יסוד שעליו מושתתת החברה שלנו.
נועדנו לחיות כאן יחד. ימין ושמאל, מרכז ופריפריה, דתיים, חילונים, חרדים, מסורתיים, יהודים וערבים, חניכי הנוער העובד וחניכי בני עקיבא. יש לנו עשייה מרגשת, יש לנו נוער נפלא ששואף להתנדב, לתרום, לחבר בין קצוות. את זה עלינו להבליט. לחשוף את הציבור ולסחוף את כל המדינה מצפון לדרום, ממזרח למערב. כי נועדנו לחיות כאן יחד. ויוזמות כמו מיתרים מוכיחים שבכוחנו לחיות ביחד. עוד לא אבדה תקוותנו.
