כנס מיתרים לחיים משותפים עסק השנה במפגש של הזהויות השונות בחברה הישראלית עם אנשי החינוך והקהילה המשלבים. בכנס נידונו משמעותם ותפקידם של אנשי חינוך משלב בחברה הכללית, בין המושבים הרבים והמגוונים, היה ניכר כי כוחם והמוטיבציה של אנשי החינוך בחינוך המשלב יקבע עד כמה איכותי ומוצלח יהיה המפגש בין התלמידים בחינוך המשלב לחברה הסובבת אותם, עד כמה יהיו לבוגרים את סל הכלים לתקשר ולהתחבר עם החברה בישראל, ולשתף פעולה עימה בבניין עתיד המדינה.
בבואנו לדבר על תפקידם של המורות והמורים בחינוך המשלב, עלינו לומר בראש ובראשונה כי המפגש של אנשי החינוך עם תלמידים ותלמידות בעלי זהות יהודית מגוונת: דתית, חילונית ומסורתית, דורש מהם לעבור בעצמם תהליך. תהליך שדורש ההיכרות עמוקה עם עולמם המגוון של התלמידים השונים , הכרה זו הינה חיונית להצלחת החינוך המשלב, הכרות מתוך קשב רב לדעת לתת מענה מדויק, ולהצליח ליצור סביבה מיטבית להצמחת הזהויות השונות שבכיתתם.
במושב שלנו עסקנו ביכולת של מורה משלב לתת רשות מקום וכלים לדיאלוג הזה המתקיים בנפש ובזהותם של התלמידים הדתיים הבאים לחינוך המשלב על המנעד הרחב שלהם.
התלמידים הדתיים המגיעים לחינוך המשלב תולים הרבה תקוות שאנשי החינוך שלהם יעזרו להם להם במסע מורכב זה , ויתנו רשות לכל אחד ואחת להאמין ולפעול על פי אורחות חייו ואמונותיו. הם מצפים כי כשם שניתן מקום לדיון ולקשת הדעות בכיתה, כך גם ישמר המקום הייחודי לזהותם שלהם, והם יחושו בנוח לבטא אותה, להשמיע אותה וכמובן גם לכשיצטרכו לקיים אותה במרחב.
האזנו במושב למספר זירות שונות שאליהם נדרשים אנשי החינוך המשלב לתת מענה, ולהעמיק את מחשבתם וזהותם של התלמידים הדתיים. מתן הרשות זה לזה מתחיל בראשונה אל מול עולם הידע שהמורה מלמד, השיעור המשלב כשמו כן הוא ,מנסה לשלב מספר רב יותר של זהויות שכולם ימצאו בו מקום ואולי גם יבטחו באורח חייהם מבית .בשנייה לתת מענה אל מול האתגרים החברתיים הנובעים מפערים שונים הנוצרים מאורחות החיים השונים של התלמידים בכיתה תפילה כשרות ,יראת שמים ,והלכה כפי שהתלמיד רומה . ושלישית, אל מול שמירת אורח החיים הדתי של התלמידים במרחב הציבורי של בית הספר. קיום טקסים ,סדר יום , פעילות זהותית של חוויה וידע. ויצירתה של סביבה המעודדת את התלמידים לבטא את הקול שלהם, לדבוק בדרך שלהם, ולהקנות להם כלים שיאפשרו להם לבאר לעצמם ולסביבתם מדוע הם בוחרים ללכת בדרך זו או אחרת.
זוהי אומנותו של המחנך או המורה המשלב. ההשקעה במחשבה כיצד עולמו האידאולוגי והאמוני יכול לבוא לידי ביטוי וירגיש מחובק ואהוד על אף כל הוויכוחים והשיח זהו המרחב הבטוח שעל מחנך לשאוף לקיים בפוגשו תלמידים משלבים. לאורך הדרך עליהם לייצר סביבה שמברכת על הבחירות השונות לעיתים באמירה ולעיתים במבט עין מחויכת . כך כשהמחנך או המחנכת, ואין זה משנה אם הם חילוניים מסורתיים או דתיים בזהות האישית שלהם, מגיבים באופן אוהב ואוהד, אף עם אינם מסכימים עם אותה בחירה של התלמידים. ובכך הם תורמים לא רק לבניית זהותם של אותם תלמידים, אלא מלמדים את הכיתה כולה כיצד לתת רשות זה לזה – ללכת כל אחת ואחד על פי צו אמונתו וערכיו. והכרה בשוני ובגיוון כנכס אמיתי בבית הספר.
האהבה הגדולה הנדרשת ממחנכי החינוך המשלב לתת ולאפשר רשות לכל תלמיד למצוא את עולמו במרחב השיח הכיתתי מבקשת ממנו לתת רשות לכל תלמיד לפועל ולהביא לידי ביטוי את זהותו הן בטיול הן בהפסקה והן בכל הזדמנות הבאה לפתחו מחד , ומאידך ללמד אותו לדבר דרך זהותו עם אחרים עם השונים ממנו ולמצוא את האיזון הנכון בין מתן רשות לו למתן רשות של אחרים דרך אהבה, הערכת השילוב ויתרונותיו גם לכל הזהויות יחד.
נאהב אורן הוא סגן מנהלת בית הספר יחד מודיעין, רכז חינוך יהודי
