בשבועות האחרונים צפה ועלתה שוב הסוגיה החשובה של הזהות המסורתית ומקומה בחברה, בחינוך ובפוליטיקה בישראל. הזהות המסורתית הינה זהות שבמשך עשרות בשנים לא קיבלה את המקום הראוי לה בחברה הישראלית. היא הותקפה תדיר על ידי הזהויות הדתיות והחילוניות – מזה ומזה. הטענות שחזרו על עצמן בצורות שונות ביקרו את העמדה המסורתית וטענו לגביה שהיא אינה זהות העומדת בפני עצמה, וכי היא אינה אלא זהות מבולבלת וחסרת פשר.
יתרה מכך, משני עברי המתרס טענו – שהנה המסורתיות היא למעשה אי-מימוש של הזהות הדתית / חילונית באופן מלא. ועל כן אין להתייחס ברצינות יתרה לדרך שהיא מציעה. בדומה לכך, מערכת החינוך הממלכתית לא נתנה את דעתה כיצד להבנות מקום משמעותי לזהות זו. החינוך הממלכתי והחינוך הממלכתי דתי ייועדו שניהם לזהויות אחרות: החילונית מזה והדתית מזה, והזהות המסורתית נשארה קרועה בין השתיים, ולא מצאה בית חם – לא כאן ולא שם. כל זאת על אף שחלקים רחבים, ואפשר אף לומר הולכים ומתרחבים, של החברה היהודית בישראל מגדירים את עצמם כ"מסורתיים". ואם אנו כוללים תחת הגדרה זו גם את אלו שאינם מגדירים את עצמם כ"מסורתיים" אך בפועל הם מסורתיים – הרי שאנו עומדים על רוב היהודים בישראל (וראו בעניין זה את ספרו החשוב של יעקב ידגר, מעבר לחילון, בו הוא עוסק בזהות האשכנזית-מסורתית שבשל הזיהוי שבין מסורתיות ומזרחיות נמנעים מהגדרה זו, אך בפועל התיאור של הזהות שלהם אינו רחוק כלל ועיקר מהזהות המסורתית).
בכנס שערכנו בערב חג הסיגד, אור לכ"ט חשון, ה 3.11, במזכרת בתיה, בו חגגנו 20 שנה לרשת מיתרים, הקדשנו את אחד המושבים בכנס לפאנל שעסק בזהות המסורתית ובמקומה בין המיתרים: בחינוך המשלב ובקהילות המעורבות. את הפאנל הנחתה חברת צוות קהילות ברשת מיתרים, תניה רגב. והדוברים בפאנל היו חונן חיים – חבר קיבוץ כרמים ומנהל המכינה המעורבת 'עמי-חי' הפועלת במקום; פזית עדני – מחנכת בביה"ס היסודי, קשת מזכרת בתיה ופעילה חברתית העוסקת שנים רבות בזהות המסורתית; אלי עציץ – מנכ"ל עמותת 'יחד' מודיעין, ואליסף תל-אור מנהל פיתוח התוכן ברשת מיתרים.
כשם שנושא זה הוא נושא משמעותי הנידון בחברה היהודית בישראל בכלל, כך זהו נושא מרכזי ביותר בקהילות המעורבות ובבתי הספר המשלבים. זאת משום שחלקים רחבים מהשותפים לדרך בקהילות ובמוסדות החינוך מחזיקים בזהות מסורתית. לעיתים מדובר בזהות המסורתית הקלאסית – זו המזוהה עם המסורתיות המזרחית, ולעיתים מדובר בזהויות מסורתיות מגוונות וחדשות. ואף במרחבים שמלכתחילה לא נתנו במה לזהות המסורתית, והעמידו בליבם את המפגש ה'דתי' – 'חילוני', ברבות השנים מצאו עצמם מחויבות להתייחס לשינויים הדמוגרפיים שחלו בקהילה או במסגרת החינוכית, שמשכו אליהן באופן טבעי רצף זהויות יהודיות, שחלקים רחבים מתוכן נכנסות תחת הכותרת 'מסורתיים'. תהליכים חברתיים אלו, כמו גם העיסוק ההולך וגובר בזהות המסורתית, הבשורה שהיא נושאת, המורכבות שלה והייחודיות שלה – הצמיחו והעלו את העיסוק בסוגיה זו יותר ויותר בשנים האחרונות.
במרכז הפאנל עמדה השאלה מהן נקודות הממשק בין הזהות המסורתית ותפיסת העולם המשלבת, ומהן הנקודות שבהן יש חוסר הלימה בין השתיים. בשורות קצרות אלו לא נוכל לתאר את הדברים לפרטיהן, ורק נזכיר כמה נקודות מרכזיות שהצביעו עליהן הדוברים:
חונן חיים דיבר על החשיבות הגדולה שבהמשגת המושג הזה והנחתו על 'מדף הזהויות'. הוא תיאר כיצד, מידי שנה במכינה, לאחר המשגה זו – צעירות וצעירים רבים מצאו לעצמם סוף כל סוף הגדרה מושגית להתגדר בה, מבלי להרגיש צורך להתנצל או לחוש תחושת חוסר ביטחון אל מול הזהויות המובחנות האחרות: הדתית או החילונית. עוד התייחס חונן לכך שהקהילות המעורבות הן הבית של המסורתיים שאין להם מסגרת קהילתית אחרת שאיננה דתית מובהקת או חילונית מובהקת, וכן לרווח הגדול שמביאים המסורתיים לקהילות המעורבות – בהן הם מבינים לליבם של שני הקצוות ומתווכים ביניהם.
פזית עדני דיברה על המסורתיות כתנועה מן המרכז והחוצה ולא כהשתייכות לנקודה מוגדרת על רצף. תובנה זו משמשת את פזית בעבודתה כמחנכת שעה שהיא מבקשת לאפשר תנועה של התלמידים והתלמידות במרחב הזהויות, זאת מבלי לאבד את העוגן החשוב של הבית והמשפחה.
אלי עציץ דיבר על כך שהזהות המסורתית מזרחית היא השקפת עולם ואורח חיים העומד בפני עצמו כמו אורח החיים הדתי והחילוני. המסורתיות יונקת את השורשים מהמסורת המשפחתית והבית ופחות מההלכה ורבנים. בכך הצליחה זהות זו למצוא דרך לשלב בין הדת והמסורת לחילוניות והקידמה ממקום שאינו חותר לקונפליקט אלא מתמודד איתו בכל פעם מחדש.
בכך תורמת הזהות המסורתית בקהילה המעורבת תרומה משמעותית ליצירת מרחב שמאפשר שיח רך ומכבד, במקום השיח הקונפליקטואלי.
אליסף תל-אור חלק על דבריו אלו של אלי עציץ וטען כי לא אחת בקונפליקטים החינוכיים והקהילתיים הנובעים מההכרה בפלורליזם וריבוי הדעות, הרי שהזהות המסורתית תופסת עמדת קצה אחת ונעשית ראשונה למתנגדים ליצירת המרחב המאפשר ריבוי קולות. אך יחד עם זאת הסכים שראייה מורכבת ומפוקחת של הזהות המסורתית מקרבת אותה יותר מכל לתפיסת העולם של החינוך המשלב, בה יש דיאלוג מתמיד לא רק בין זהויות מובחנות, אלא במרחבי הזהות המרובדת והמורכבת, שאינה מסתכמת בתמונת עולם שלמה וקוהרנטית, אלא נעה תדיר בין עולמות, ומכריעה בכל סוגיה וקונפליקט – לגופו של עניין.
אליסף תל-אור הוא מנהל פיתוח התוכן ברשת מיתרים
