לפני 11 שנים יצאתי למסע שלא תכננתי. הצטרפתי לקהילת קשת בזיכרון יעקב, ביקשתי לרשום ילד לכיתה א' ולא חשבתי שבעצם אני רושמת את עצמי.
קהילת קשת זיכרון יעקב סובבת את בית הספר שמגדיר את עצמו "דמוקרטי פלורליסטי יהודי". אנחנו מותחים את גבולות הסבלנות בשני המישורים כאחד, וכן … לפעמים אפילו הכותרת של בית הספר מעוררת מחלוקת 🙂
חינוך דמוקרטי? אני מבינה. ככה לפחות חשבתי … אבל זה לפוסט נפרד. פלורליסטי יהודי? לא צריכה להיות בעיה. להעמיק את הידע ביהדות? בהחלט. פגשתי דתיים בהרבה מסגרות, עם אחד, הרבה משותף. אז למה שלא יהיה חינוך משותף?
ככה בנאיביות עם הרבה אידיאולוגיה, רשמתי ילד לכיתה א' ולא ידעתי שזו הייתה תחילתו של מסע לבירור המרכיב החילוני בתוך הזהות האישית שלי, כאדם חילוני יהודי ישראלי.
מה המשמעות של חילוניות?
חילוניות היא תפיסת עולם שאף אחד לא מדבר עליה באופן ישיר, כביכול מובנת מאליה. חיים אותה אבל אין לה טקסים המזוהים אתה בשגרה שלנו.
החילוניות אצלנו בקהילה אינה מאוימת. מרבית הילדים בבית הספר באים ממשפחות חילוניות. לאורך השנים מושקע מאמץ להביא עוד משפחות דתיות ולהנכיח יותר את היהדות על גווניה השונים. בדיעבד המאמץ הזה חייב לתת את הדעת גם על ברור החילוניות.
מה המשמעות של להיות ישראלי חילוני יהודי? באיזה סדר בכלל לסדר את המילים האלו? יצאתי למסע שהיה רצף של אירועים קטנים וגדולים, שאלות, טעויות ואנשים שרק החיים בקהילה משותפת יכלו לזמן אותם יחד.
שאלות קטנות וכבדות
כשהילדים היו קטנים, השאלות היו "קטנות". אחת התחנות הראשונות היתה מסיבת הסידור, שגם עלינו לא פסחה. אחת הסוגיות הנפוצות והנפיצות, מה מקבל ילד חילוני במסיבת הסידור?
חוויה כל כך משמעותית בחייו של אדם דתי וכל כך שונה עבור אדם חילוני. עם שלושת ילדי עברתי שם. עם שני הגדולים זה היה על אוטומט. אצל הצעיר כבר עלתה אצלי שאלה, מה המשמעות של סידור התפילה למי שאינו מגדיר עצמו דתי ולמה בכלל לחפש לו מקבילה. זה היה לא מזמן, כבר הייתי ותיקה, העזתי אז להגיד שעבורי הסידור לא כל כך משמעותי, אוסף שירה הוא לא חלופה ואם כבר חייבים משהו אז אולי מגילת זכויות האדם היא יותר מתאימה. מקווה שלא נוטרים לי על כך טינה.
כשהילדים מתבגרים מגיעות שאלות "כבדות" יותר. אם אנחנו לא מאמינים באלוהים, מה הסיפור עם עשרת הדיברות? מהו הבסיס המוסרי שלנו? מה זה אומר להיות יהודי עבורנו, עברי? כאן כבר נדרשנו להיכנס עמוק יותר ולדבר על ריבונות האדם, תפיסות הומניסטיות ועוד..
11 שנים של אירועים סביב לוח השנה היהודי, דיונים וגם מתחים על שאלות גדולות וגם על הרבה פרטים טכניים כמו קוד לבוש ואיך להכין אוכל כשר בבית חילוני, אבל אף לא דיון אחד על מיהו חילוני. בכל המקרים שאלת החילוניות עלתה רק בעקיפין מתוך עיסוק ביהדות.
למצוא את החתיכה שחסרה
כשהחילוניות מסתכמת בלמידה של מקורות יהודיים מנקודת מבט חילונית/תרבותית, היא חסרה. יהדות היא חתיכה בפסיפס המרכיב את הזהות שלי. אבל היא חתיכה קטנה יותר מאשר אצל מי שפרקטיקה דתית היא חלק משגרת היום שלהם.
ההבנה שלא העיסוק ביהדות הוא המעורר תחושת אי-נוחות אלא העדר העיסוק בחילוניות, פתחה אצלי את הדלת לחשיבה על המשמעות של החתיכה הזו בפאזל. לנגיעה בפילוסופיה החילונית המערבית שמעולם לא הייתה קרובה אלי.
כשנפתחה הדלת הבנתי שאין כל סתירה בין חילוניות ויהדות. ואף לא בין דת לחילוניות. שני צירים מקבילים, לפעמים חופפים. ערכים כמו הומניזם, רציונליזם, ריבונות האדם, דמוקרטיה מזוהים עם חילוניות.
אדם שמגדיר עצמו דתי יכול להחזיק גם בערכים חילוניים, וחילוני יכול לשמור מסורת או ללמוד יהדות. יהודי חילוני היא זהות היברידית המשלבת תפיסות וערכים חילוניים עם הזהות היהודית לכדי סט של ערכים וטקסים לאורם אנו מתנהלים ביום יום.
כאשר מעמידים את היהדות כציר משותף עיקרי לקהילה מעורבת, יוצרים חוסר סימטריה מובנה בין מי שאצלו היהדות מרכזית ביומיום שלו למי שפחות.
כל אחד מאתנו נותן משקל אחר למגוון הזהויות שבו. על כן לצד היהדות גם החילוניות היא תפיסת עולם שראוי שיינתן לה מקום ונוכחות, בהיותה חלק מרכזי בזהות שלנו ושל ילדינו.
עשיתי מסע ארוך כדי למצוא מה שהיה עבורי החתיכה החסרה. היה שווה כל רגע. מודה לכל השותפים לדרך שאפשרו את המסע הזה. נראה שלכל אחד יש את המסע האישי שלו, תפקידנו לתת את האפשרות לקיים אותו. לפני קשת, העולם שלי נחלק לחילוניים, דתיים ומסורתיים. בזכות קשת, יש גם 50 גוונים של אפור בצבעים שונים.
