חודש מרץ, על פניו חודש רגיל בלוח השנה ובהסתכלות לאחור החודש בו הכל התהפך. אני הולכת לעבודה כרגיל וחוזרת הביתה לזמן לא מוגבל. לתקופה מאתגרת, בה אין טעם לתכנן, כי מי יודע מה יהיה עוד שעה?
יש פתאום זמן להתפנות לנקות את הבית לפסח מבלי להילחץ וכן יש גם זמן להתעסק בתפקיד התנדבותי שתופס חלק גדול מהיום כיו"ר צח"י. לתת מענה לתושבים בזמן חירום, לעזור להם להתמודד עם המציאות החדשה ולנסות לחזק את החוסן הקהילתי.
צח"י נטור מורכב מחברים מתנדבים, המחולקים על פי תחומי עשיה: רפואה, פרט ורווחה, חינוך, לוגיסטיקה, דוברות ועוד. לאורך השנה חברי צח"י מתמודדים עם אירועים כאלו ואחרים, גדולים ו/או קטנים הקשורים בקהילה בה אנו חיים. חלקם, השתיקה יפה להם וחלקם אינם נעלמים מהעין. העשייה של הצוות כולו היא ללא תמורה אבל עם המון קבלה.
עשייה מחברת בין אנשים ואני מאמינה כי ככל שיותר אנשים ייקחו חלק, החששות יתמעטו וכך גם 'רעשי הרקע'.
במהלך השנה אנחנו מתרגלים "על יבש" וכשרגע האמת הגיע, הייתה תחושה שונה ומוזרה, כי "נלחמים" במשהו לא מוכר. בנגיף חמקמק חסר גבולות. קצב ההתפשטות לא היה ידוע ובהתחלה היינו שאננים, חשבנו שלנו זה לא יקרה….
בהקשר הזה יש לומר שיש יתרון בלהיות "ישוב צעיר". כמעט ואין אוכלוסייה מבוגרת או אוכלוסייה בסיכון שדורשת התייחסות חריגה. רוב האוכלוסייה ביישוב צעירה ומסוגלת להתמודד לבד.
נכנסים לפעולה
בסופו של דבר הקורונה הגיעה אלינו. הצוות המנוסה שלנו נכנס לפעולה. התחלנו במיפוי: ילדים בעלי צרכים מיוחדים, אוכלוסיות סיכון, מבודדים. נפגשנו עם וועד הנהלה לתאום, עם רכזת החינוך כדי לראות מה ניתן לעשות עם הילדים שנמצאים בבית כשההורים שלהם עדיין עובדים ועוד ועוד
מהר מאוד הבנו כי מה שהכי חשוב הוא להישאר בבית, כמשפחה גרעינית, לא להתערבב, לשמור מרחק. להתכנס פנימה, להיזהר, להבין כי קצב ההתפשטות תלוי בכל אחד ואחד מאתנו. מצאנו את עצמנו מתמודדים עם לא מעט חששות ושאלות. זה דרש מאתנו לחשוב איך עוזרים לאנשים להתמודד עם מנעד הרגשות שנוצר עקב חוסר הוודאות.
צוות החירום במועצה האזורית גולן נכנס לפעולה ביחד אתנו, כדי לתת מענה לצרכים העולים מהשטח. המטרה הייתה ברורה ומשותפת. לשמור על הגולן כאזור נקי. גם אם זה אומר להקדים את כולם בצעדים דרסטיים ומשמעותיים. לכל אורך התקופה קיבלנו ליווי מאנשי מקצוע מטעם המועצה שדאגו לתמוך, להיות שם כשצריך, לשמש אוזן קשבת, לייעץ.
שגרת קורונה
נכנסים לשגרת חיים חדשה, פחות יציאות, יותר שליחויות, יותר הקפדה. מרכזים רשימות של כל משפחה ומשפחה והצרכים האישיים שלה למקרה של סגר כללי, בו ננותק מהעולם ונצטרך אספקה.
האתגרים הכי משמעותיים שהתמודדנו איתם היו סגירת השערים של בית הכנסת ושל היישוב וההתמודדות עם הסגר לקראת חג הפסח. אלו עוררו בחלק מהתושבים כעס, תחושה של מירמור, למרות שההנחיה לסגור הייתה ארצית.
קיום ההנחיות ביישוב, היה עניין לא פשוט ודרש מאתנו מצד אחד לקיים את ההנחיות ומצד שני להתמודד עם אכיפה, התנגדויות וחוסר הסכמה.
במהלך התקופה הבנו עד כמה חשוב לשמור על תקשורת רציפה להעברת מסרים. חשבנו דרך הראש של תושב היישוב – מה הוא היה רוצה לשמוע ומה נכון להגיד ובהתאם לזה הוצאנו
עדכונים יומיים. חשוב לזכור כי בכל שינוי קטן או גדול, אצל כל אחד מתעורר רגש אחר.
ככל שהשיגרה התארכה נאלצנו להתמודד עם אתגרים נוספים כמו משפחות שנקלעו לחובות וקשיים כלכליים מה שדרש מאיתנו לחשוב כל הזמן על איך מפתחים אחריות קהילתית ושומרים על ערבות הדדית.
קהילה מעורבת בימי קורונה
לאירועים, חגים, שבתות יש משמעות שיתופית רבה ביישוב מעורב. בזמנים אלו באים לידי ביטוי, חיי השילוב הדתיים לחילוניים. בקורונה כל זה למעשה נעצר ונוצר מצב שבו החוסן הקהילתי נמדד דווקא ביכולת לשמור על עצמנו ועל הקהילה בנפרד. זה הצריך חשיבה קהילתית חדשה, שתמלא את מקום האירועים והחגים המסורתיים. נולדו יוזמות קהילתיות מרגשות כמו רדיו קהילתי, ערבי תרבות מקוונים, קבלת שבת קהילתית, משאית השמחה ועוד.
מושגים חדשים שנכנסו לחיינו:
זוווום – מושג חדש שנכנס לחיינו, ניהל את חיינו ולא היה יום שלא נגמר בלי ישיבת זום אחת לפחות וגם קורנה, נגיף, בידוד, מבודדים, מעגל ראשון, מעגל שני, אפידמולוגיה, ממצא מעבדתי, מגע הדוק, תו סגול, תו לבן, מסכה, ריחוק 2 מטר, ועוד ועוד….
כיו"ר צח"י, אני זוכה לראות ולחוות את המשאבים הפנימיים והחוסן הקהילתי. נטור יישוב חזק שמורכב מהמון אנשים טובים שלא מפסיקים ליצור, לפעול, לעזור, לחלום ולהגשים, לחשוב עבור כולם ולהיות שם בשביל כולם. להתעקש על הביחד ופשוט לחיות.
