"וּמְבָרֵךְ, וְאוֹמֵר בַּסֻּכּוֹת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים. תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזִין עִלָּאִין, תִּיבוּ. תִּיבוּ אוּשְׁפִּיזֵי מְהֵימְנוּתָא, תִּיבוּ" (ספר הזוהר, ג', ק"ג) ובתרגום: שבו אורחים עליונים, שבו. שבו אורחי האמונה, שבו.
מנהג האושפיזין שהתחיל במאה הראשונה על ידי רב המנונא סבא ממשיך להתקיים עד ימינו אנו.
לפני כעשור התחלנו בישוב אשחר מסורת אושפיזין משלנו. בכל שנה, בסוף ימי חול המועד של סוכות, כעשר משפחות בישוב פותחות את שערי הסוכות בבתיהן ומארחות כל אחת מהן כשישה זוגות ממשפחות הקהילה לערב של היכרות, חיבור וחוויה.
לקראת האירוע כל משפחה ביישוב מקבלת שאלון בו היא נשאלת האם היא מעדיפה לארח או להתארח, מה גודל הסוכה וכמה אנשים היא יכולה לארח. התשובות נאספות ואני מתחילה בעבודת הסודוקו המורכבת. בשיבוץ המשפחות חשוב לי שיהיה חדש ומעניין, שהמשתתפים.ות יפגשו עם דמויות חדשות שהם.ן לא פוגשים.ות בחיי היום-יום ולכן ההרכב יכלול משפחות שאין להן ילדים בני אותו גיל, א.נשים ממקצועות שונים שעובדים במקומות שונים, בגילאים מגוונים, שילוב של משפחות דתיות וחילוניות, ותיקות וחדשות יותר מהיישוב וכל דבר שיכול להוסיף צבע למפגש. בערב לוקחים חלק רק המבוגרים.ות כדי לאפשר שיח מעמיק והיכרות בין המשתתפים.
בערב המיוחל כל זוג מגיע בחגיגיות לסוכה המארחת עם כיבוד כשר שיתאים לכולם. מלבד הזוג המארח איש אינו יודע את מי הם יפגשו כיוון שחשוב לי לשמור על סקרנות וציפייה לקראת המפגש. הזוג המארח מקבל את רשימת האושפיזין עם מעט תיאור עליהם והוא האחראי לתוכן של הערב שיכול לכלול לימוד משותף, משחקי חברה, סדנא, שיח או כל רעיון אחר שמתאים להם.
כל שנה הערב הזה מרגש אותי מחדש. בעלי מולי ואני מסתובבים בין הסוכות, מחלקים בקבוק יין טוב ורואים את תחילתן של חברויות חדשות, חיבורים ואפילו יוזמות יישוביות שיוצאות מהסוכה לימים הבאים.
אשרת כהן, גרה באשחר 13.5 שנים, באה מבית דתי ונשואה למולי שבא מבית חילוני, שניהם הורים לארבעה ילדים. אשרת בעלת תואר שני במנהל עסקים ומתחמה בניהול מלכ"רים, בשנים האחרונות ניהלה פרויקטים בעמותת 'שמחה לילד', חברת ועדת קליטה באשחר, ופעילה בעוד תחומים חברתיים וקהילתיים.
