כשאני שואלת את עצמי מי אני, יש לי הרבה תשובות. אני אישה, אני אמא, אני יהודייה, אני חברה בקהילה מעורבת, אני חיה בישראל, בגליל. אני פמינסטית….
בשנותיי הבוגרות, בחרתי ועדיין אני בוחרת לעסוק בשתי זהויות לעומק – היהודית והפמיניסטית. ככל שהשנים חולפות אני מבינה ששתי הזהויות האלה שלי הן לא נפרדות אלא שזורות זו בזו. החיפוש והחקירה את מקומן של הנשים במרחב היהודי – בבית הכנסת ובבית המדרש, במקורות היהודיים מהתנ"ך ועד ימינו, מעסיקים אותי במיוחד.
שבת. מהי שבת בשבילי?
האישלי תמיד אומר שהשבת היא אחת ה"הברקות" של ההוא שם למעלה. איך היינו מסתדרים בלעדיה! במיוחד במירוץ האינסופי שבו אנו חיים.
השבת מזמינה אותנו לשמוט את עמל השבוע, להאט, ולהביט קצת יותר לעומק קודם כל על עצמנו וגם על סביבתנו, לראות את בן/בת הזוג, הילדים, השכנים, הקהילה, המשפחה הרחבה.
"לא תעשה כל מלאכה, אתה, ובנך ובתך, עבדך ואמך ובהמתך וגרך אשר בשעריך" – יש משמעות גדולה להרחבה הזו המופיעה בפסוק, לתת מקום לכל המעגלים שסביבי.
בשנים האחרונות זכיתי יחד עם מעט שותפות ושותפים אמיצים, להקים מניין שיתופי בקהילה המעורבת – אשחר. כאחת ממובילות המניין, אני מרגישה שהערכים היהודים והפמינסטיים מלווים אותנו כמובילי.ות המניין בכל צעד שאנחנו בוחרים.ות לעשות.
אחד מבתי המדרש המשמעותיים ביותר בהם למדתי ופיתחתי את שתי הזהויות, הן היהודית והן הפמיניסטית שלי, הוא "ניגון נשים" במדרשה באורנים. מחברותיי ומורותיי במדרשה למדתי שפמיניזם במילה הרחבה שלו הוא נתינת מקום לאחר ולאחרת באשר הם.
במניין השיתופי באשחר אנחנו מבקשים ומבקשות לראות ולתת מקום לאחר.ת. לכל מי שחי בקהילה – נשים וגברים, דתיים, חילונים ומסורתיים, מבוגרים וצעירים, בעלי משפחות ויחידים.
המניין נותן הזדמנות לנשים החפצות בכך להיות חלק ולהוביל, לגברים שבבית הכנסת לא יעזו, לא ירצו, לא יבקשו מהם – לקרוא בתורה, להיות חזנים, לומר דבר תורה, לקחת חלק…
לקחנו על עצמנו כחובה וכזכות לראות את הילדים והילדות ולתת להם מקום בתפילה כדי שירגישו שייכים ושייכות. לחבר חברות וחברים מכל גווני הקשת היהודית שהם לא מבאי בית הכנסת ולא מרגישים בנוח להגיע ולהיות מי שהם.
לאפשר לבנות צעירות לחגוג את בת המצווה שלהן, לעלות לתורה, לקבל את ברכת הקהילה ואת תשומת הלב הראויה על כניסתן לעולם הבוגרות והבוגרים (וכמובן גם עבור בני מצווה!!!).
לתת מקום לאימהות ואבות שנולדו להם תינוקות רכים לקבל יחד כהורים ברכה מהקהילה לכבוד הלידה ויש עוד מעגלים רבים שעוד לא הזכרתי, ועוד אחרות ואחרים שנידרש לראות ולתת להם מקום…
מי שבירך אבותינו ואימותינו, הוא יברך את השבת שלנו, שתשפיע מטובה גם על ימות החול, על מרחבי החולין. שנזכה למצוא בה זמן להתבונן בעצמנו, פנימה. שנעשה בה, מרחבים שבהם נוכל לתת מקום לאחר ולאחרת ממני שהם חלק ממני, ממשפחתי, מקהילתי.
הלוואי שהאדוות ומעגלי הנראות והשייכות יתרחבו וירחיבו את לבנו ואת שבתותינו.
