כשעינט קרמר גדלה ברחובות ערב יום כיפור התחלק לשניים: תפילות כל נדרי וערבית בבית הכנסת ומיד לאחר מכן סיבובים ארוכים ברחוב הראשי אל תוך השעות הקטנות של הלילה על מנת "לשרוף זמן" של צום ולחזור הביתה מעולפים מעייפות. ואכן, ערב יום כיפור הוא זמן מאתגר – לאלו הצמים או לנמנעות מפעולות חולין אחרות, אין כל כך מה לעשות. באופן מסוים פרק הזמן היקר שיכול להיות מגויס ליצירת משמעות רוחנית הופך למבוזבז.
בדיוק בשל כך החליטו עינט וחברתה חיה שודריך ליזום מפגש לחברי וחברות קהילת קשת מזכרת בתיה ולהתכנס ללימוד משותף של מעשיות רבי נחמן מברסלב ולתרגול משותף של מדיטציה ונשימות בהתאם לתכנים שעלו מהלימוד. הפעם הראשונה היתה מפתיעה – הציפייה היתה שיבואו 4-5 משתתפים.ות, בפועל גדשו את האולם למעלה מחמישים נשים וגברים מהמושבה כולה, (בעלי.ות זהות דתית וחילונית) שלמדו יחד רב נחמן ולא היססו להתמתח על מזרוני היוגה על אף היותם לבושים בבגדי חג. ההצלחה לא שוחזרה בשנה שעברה מפאת הסגר אבל התכנית היא לשוב ולהיפגש השנה ללמוד, לזוז ולנשום.
"השנה נצא ללימוד מהסיפור 'החיטה המשגעת' של ר' נחמן, המתאר מציאות שבה כל מי שאוכל מהחיטה (חלק מהתרבות האנושית) משתגע. המלך ויועצו מתלבטים אם הם 'בפנים' או 'בחוץ', ולבסוף בוחרים פתרון מפתיע שיש הרבה מה ללמוד ממנו", מספרת עינט על השיעור שהיא עוסקת בבנייתו: "כמובן שהסיפור מתאים במיוחד בשנת השמיטה שנפתחת עכשיו, שבה לא רק אנחנו מחפשים לשוב לעצמנו, אלא גם האדמה מחפשת לשוב לעצמה. מחשבות ודיון ממין אלו, מתאימים מאוד לתרגול של היוגה והמדיטציה, שפעמים רבות מסייעות לנו 'לחזור הביתה, אל עצמנו'", היא מוסיפה.
פעם אחת אמר המלך לחברו האהוב, המשנה למלך: "כיוון שאני חוזה בכוכבים, אני רואה שכל התבואה הגדלה בשנה זו, מי שיאכל ממנה יהיה משוגע. אם כן, תן לנו עצה מה לעשות." אמר המשנה למלך כי ראוי שיכינו בשבילם תבואה בנפרד, כדי שלא יצטרכו לאכול מן התבואה החדשה. ענה לו המלך: "אם נעשה כעצתך, ורק אנחנו לבד לא נהיה משוגעים וכל השאר יהיו משוגעים, הרי שיקרה ההפך – שאנחנו נהיה המשוגעים. על כן, נצטרך גם אנחנו לאכול מן התבואה. אבל כך נעשה – נסמן סימן על מצחנו, שנדע שאנחנו משוגעים. ואם אני אסתכל על מצחך, ואם אתה תסתכל על מצחי – נדע מן הסימן שאנחנו משוגעים."
כמה נקודות ששווה להתעכב עליהן בדוגמה המקסימה ממזכרת בתיה:
אפשר לציין את יום הכיפורים יחד על ידי נטילת הרעיון היהודי של חשבון נפש והמרתו לטקסים מסוג חדש.
שימוש בזמן 'פנוי' באופן שאיננו דורש מאף אחת מקבוצות הזהות לוותר על פעולה או טקס אחרים הוא כנראה אמצעי יעיל. בדומה לכך גם קבלות השבת בצהרי יום שישי מנצלות את משבצת הזמן הפנויה מטקסים ומהוות אירוע אטרקטיבי.
מסתבר שהרבה, מקרב הקהילות המעורבות ומחוצה להן, מעוניינים.ות בחוויה רוחנית בחגי ישראל בכלל וביום הכיפורים בפרט. שווה לחשוב איך מייצרים את החוויה הזאת ביחד (או לחוד).
עינט קרמר, חברת קהילת קשת מזכרת בתיה, מנהלת חינוכית בשומר החדש, דוקטורנטית החוקרת את הקשר בין דתיות וסביבתנות ומייסדת "שמיטה ישראלית".
חיה שודריך, חברת קהילת קשת מזכרת בתיה, מורה ליוגה ומדריכת תזונה טבעית ואורח חיים נכון.
התמונות של עינט וחיה צולמו כחלק מפרויקט קהילתי נוסף ברוח התקופה: במזכרת בתיה ישנה חנות יד שנייה נהדרת בשם 'רוטרי' – המנוהלת כולה על ידי מתנדבים. הרעיון הוא כי במקום להרבות בעולם עוד בגדים וחפצים, פסולת וזיהום, ניתן להשתמש בשפע שקיים ופחות או יותר להחליף בינינו. כל פריט בחנות עולה 5 ₪, דבר שמאפשר לכל אחד ואחת להתחדש. על מנת למשוך קונים לחנות (כי מוסרי בגדים יש בשפע), הצטרפו עינט וחיה למיזם דוגמנות ליום אחד – שבו הוצגו ברחבי המושבה בגדים שווים, נעליים ואקססוריז מהחנות (ההצלחה היתה מסחררת, וכל הפריטים שדוגמנו אכן נרכשו – על ידי עינט וחיה).
קרדיט לצלם הנפלא: ערן לוי.
