יום הכיפורים, פעם, לפני התקופה המודרנית היה שיאה של המסורת היהודית. אם השל טבע את המונח "ארמון בזמן" ביחס לשבת, הרי שעל יום הכיפורים עלינו לומר שהוא היה "מקדש בזמן". יום שכולו קדושה. אבל מראשית ימי החילון ועד ימינו – "יום הכיפורים, הוא כבר לא כמו שהיה פעם…" ואני ממש לא מתכוון לביטויים החיצוניים של תפילה וצום. לא שם נעוץ המפנה הגדול. אלא דווקא בסיפור הפנימי. ואבקש להמחיש זאת דרך סיפור אחד. סיפור שמחבר בין דמיון ומציאות:
בשנת 1927 יצא לאקרנים בארצות הברית הסרט הראשון באורך מלא ששילב תמונה ופס קול באופן סינכרוני. למרבה הפלא הסרט עסק בדילמה יהודית: ג'קי רבינוביץ' – דמות בידיונית, אם כי סיפורה קרוב למדי לסיפורו האישי של כוכב הסרט אל ג'ולסון – הוא שחקן קולנוע מפורסם מאוד ואחד הבדרנים הפופולריים בארצות הברית. הוא בן למשפחה יהודית מסורתית, אך בגיל צעיר למדי הוא מבקש להפוך לזמר ג'אז בניו-יורק, שעה שאביו מייעד אותו להיות חזן ומתנגד לחלומו של בנו בכל תוקף.
חלופות השנים, וג'קי רבינוביץ' מתחיל בקריירה של זמר-שחקן, תוך שהוא עוזב את בית הוריו. והנה, כשהוא עומד פני הפריצה הגדולה בהופעה ראשונה על במת ברודוויי עולה וניצבת בפניו דילמה נוראית: מצד אחד, ההופעה עתידה להתקיים בערב יום הכיפורים. ומצד שני, ימים ספורים לפני ההופעה אשר לה הוא כל כך מייחל, מודיעה לו אימו שאביו על ערש דווי ובקשתו האחרונה היא שבנו יחליף אותו כחזן בבית הכנסת בתפילת כל נדרי הפותחת את תפילות יום הכיפורים.
כיצד הכריע? מה עשה? אתם בוודאי יכולים לנחש. אבל כמו בכל סרט או ספר טוב, הקונפליקט הרבה יותר מעניין מפתרונו. והבחירה להציב את הדילמה הזו, הוא מרתקת. בוודאי כאשר אנו מגלים שהסרט הוקרן בתאריך ה 6 באוקטובר 1927, שהוא לא אחר מיום הכיפורים עצמו!
לכאורה אפשר למסגר את הסיפור הזה לכדי סיפור יהודי-אמריקני: הקונפליקט הידוע שבין חיקה החם של מסורת ישראל סבא למנעמיה של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, בין הכמיהה לשמר את אשר היה לבין הרצון להשתלב בהווה העכשווי על שלל מופעיו.
אבל בעיני זה רק ראשיתם של הדברים. למעשה, הסיפור הזה מספר את סיפורם של רבים בעומדם ביחס ליום הכיפורים. יצירה קולנועית זו, בדומה ליצירות אמנות – עליהם מורחב בפרק זה בספרי – מספרת את סיפורה של הזהות היהודית בתקופה המודרנית, ששוב אינה זהות שלמה, אלא זהות מרובדת וכפולה. זהות שנמצאת במתח מתמיד בין הפנים החוץ, השייכות והזרות, הדבקות והספקנות, ההתכנסות אלי המסורת והרצון להשתחרר ממסורותיה.
סיפור שמתבטא בין היתר בדיוק במהפכה זו שמתחוללת ביום הכיפורים עצמו. מיום של ציור חד ממדי, של רוממות-אל דתית, ליום שמעורר שאלות והכרעות רבות, הנובעות כולן מן השאלות היסודיות יותר של הזהות היהודית שלנו. ומיום שסימן קריאה חד משמעי התנוסס מעליו, ליום שסימן שאלה מרחף מעל ראשו, ומעורר שאלות יסודיות ביותר בדבר זהותנו: מה בין שייכות וחירות? במה אנו מאמינים? כיצד לנהוג? מה לאמץ ומה לדחות? כיצד נתרגם את התפילות כך שיהיו להגיון לב? האם לפרש את התפילות? כיצד נתייחס ל"חג האופניים"? ומה זה מלמד אותנו על עצמנו? הבוא נבוא בשערי בית הכנסת? מדוע? מה בין אמרי הפה להגיון הלב? האם יש לו יום הזה משמעות אישית, אותנטית עבורי? מהי? רבות שאלות בלב אישה ואיש. כל אחד ואחת ושאלותיו עמו. כל אחת ואחד ותשובותיה עמה.
*קטע זה הינו עיבוד מתוך הספר "קורא בין התמונות", של אליסף תל-אור, סמנכ"ל תוכן ואקדמיה ברשת מיתרים
