מודל החינוך המשלב

החינוך המשלב הוא תופעה שצמחה מהשטח. תופעה שניתן לחקור אותה מבחינה סוציולוגית, אנתרופולוגית, ערכית ורוחנית, וכמובן מן הבחינה הפדגוגית

כשהתכנסנו, צוות המטה הפדגוגי של "מיתרים", לכתוב את מודל החינוך המשלב, גילינו משימה קשה משחשבנו. במהלך החשיבה המשותפת אף עלתה השאלה: מדוע לעשות זאת? האם יש צורך ממשי ביצירת מודל לחינוך המשלב? האם יכול להיות מודל אחד לכל כך הרבה מסגרות חינוכיות שונות?

מהשאלות הללו אף עולה שאלה רחבה יותר, האם ניתן בכלל לייצר מודלים עבור מערכת חינוכית כלשהי? המושגים "מודל" ו"תיאוריה" לקוחים בהשאלה מהעולם המדעי לעולמות תוכן רבים אחרים. במדע, מודל הוא ייצוג תיאורטי של מערכת מורכבת באמצעות כמה היבטים מצומצמים שלה. תיאוריה היא סידור שיטתי של רעיונות המתארים תופעה מסוימת או מספר תופעות שמתקיים ביניהן קשר. החינוך המשלב – ככל מערכת חינוכית – הוא מערכת מורכבת. החינוך המשלב הוא גם כמה תופעות שמתקיים ביניהן קשר. אך האם התופעות הללו ומורכבותה של המערכת ניתנות לייצוג באופן סדור ושיטתי?

החינוך המשלב הוא תופעה שצמחה מהשטח. תופעה שניתן לחקור אותה מבחינה סוציולוגית, אנתרופולוגית, ערכית ורוחנית, וכמובן מן הבחינה הפדגוגית. ייחודו של החינוך המשלב הוא בהיותו מתפתח ממהותו, צומח מהשטח בריבוי דרכים וצורות, ולא ניתן לאפיון חד-חד ערכי. מספר מוסדות החינוך המשלב קטן ביחס לכלל מוסדות החינוך במדינת ישראל, ויחד עם זאת מסגרות החינוך המשלב שונות ונבדלות האחת מרעותה. לכל מוסד חינוכי דרך משלו לבטא את רעיון השילוב, בחזון ובעשייה, הנובעת מהמפגש שבין העמדות החינוכיות של המוסד החינוכי לבין הרכב הקהילה המסוים הבא בשעריו. מתפיסת "שילוב מלא" (מודל יחד) ועד תפיסת "הפרדה במקצועות הזהות" (מודל קשת), מתקיימים זה לצד זה מוסדות חינוך שהדבר המאחד ביניהם הוא שכולם כאחד מייחדים את החיים המשותפים כהשקפת עולם חברתית וחינוכית. ללמוד לחיות יחד.

כיצד בא הדבר לידי ביטוי בחיי היום יום? רבות הדרכים לשילוב. כתפיסה חינוכית המעמידה במרכזה את הדיאלוג והמפגש בין הזהויות, החותרת לחידוד הזהויות ולעיצוב השקפת עולם ושואפת ללימוד ולחיפוש מתמיד, ניתן לטעון שכל ניסיון "לסדר" את החינוך המשלב כולו בתיאוריה או להציגו באמצעות מספר מצומצם של היבטים במודל – נדונה לכישלון. אחד הקשיים המרכזיים שבהם נתקלנו בניסיון להעמיד את "מודל החינוך המשלב של מיתרים" הוא החיבור שבין הרוח והמעשה; בין האידיאולוגיה העומדת בבסיס החינוך המשלב ובין הצעדים החינוכיים המגוונים והתכניות השונות שפותחו ומתפתחות במוסדות החינוך המלווים על ידי מיתרים ומעניקות לאידיאולוגיה מבנה וצורה.

למרות כל האתגרים הללו והשאלות העומדות לפתחו של "מודל מיתרים" היה חשוב בעינינו לבנות מודל שיאפשר המשגה בהירה ונהירה של הרכיבים השונים המרכיבים את העשייה החינוכית רחבת הזרועות המתקיימת בשדות החינוך המשלב. אנו מאמינים שהמשגה זו תוכל לתרום תרומה משמעותית הן למסגרות החינוך המשלב שקיימות זה מכבר, והן למסגרות החינוך שימשיכו ויקומו בשנים הקרובות.

בעבור מוסדות החינוך הקיימים, יוכל מודל זה לעמוד כתמונת שיקוף לעשייה החינוכית שלהם, ולאפשר להם לבחון את העשייה החינוכית שלהם על ענפיה. הם יוכלו לבחון האמנם נשמר האיזון בין המרכיבים השונים, האם והיכן נדרשת העמקה ובירור, והיכן יש לתרגם את הרעיונות לכדי מעשים נוספים. עבור מוסדות חינוך חדשים, יוכל המודל לשמש מפת דרכים בתהליכי הבנייה וקביעת הנתיב בו ילכו.

בבסיס המודל לחינוך משלב של מיתרים עומדת ההנחה הבאה: "בחייהם של אנשי החינוך בחינוך המשלב יש שתי תנועות הכרחיות: האחת כלפי חוץ בשיח ובדיאלוג תמידי עם האחר, עם המגוון והריבוי. והשנייה כלפי פנים- המעבדת, בוחנת ולשה את אותם הדיאלוגים, את אותו המגוון לכדי תפיסת עולם של האינדיבידואל לאור עוגניו התרבותיים, המשפחתיים והקהילתיים". תפיסה זו, המתארת את החינוך המשלב כחינוך מורכב, היא המאפשרת את התנועה המתמדת פנימה והחוצה, החוצה ופנימה, המחברת בין הרוח והפרקטיקה, בין החזון הייחודי והמעשה החינוכי היום-יומי, המשפיע על כל תלמידה ותלמיד, על הצוות החינוכי, ואף על משפחות הקהילה המרכיבות את בתי הספר. תנועה זו נשמרת גם במודל שלפנינו, שכן בצד הקביעה של אבני היסוד של העשייה החינוכית כמו גם הזרימה המתמדת ביניהן, אין כאן ניסיון לכמת ולרדת לפרטים בכל הקשור לתרגום אותם יסודות לכדי עשייה של ממש. זאת מתוך הבנה שהמורכבות והדינמיות היא מציאות חיינו, ולכל זמן ועת, לכל מסגרת ומסגרת, לכל שלב ולשלב בהתפתחות המוסדית והחינוכית – האיזון והיחסיות המתאימה להם.

מודל מגן דוד לחינוך משלב של "מיתרים"

מודל החינוך המשלב של "מיתרים" מוצג כסמל מגן דוד, ובכוחו להתוות דרך למפגש בין זהויות שונות הקיימות בחברה הישראלית (וכמובן גם במערכת החינוך הכללית) ולא רק בתחומי החינוך המשלב. כל אחד מהקודקודים מייצג מרכיב מרכזי בחינוך המשלב, אשר החיבור ביניהם יוצר חינוך מיטבי ומאפשר הפריה הדדית.

במרכז המודל – מפגש בין זהויות וערכים הוא שעומד בלב ליבו של "מודל מיתרים". מפגש מפרה, התורם תרומה מכרעת הן בכינון החברה והן בכינון הזהות האישית.

מודל החינוך המשלב של "מיתרים" מבוסס על כך שבמוסד החינוכי מתקיים מפגש בין זהויות שונות וערכים שונים. זהויות שונות של הלומדים עצמם – כל אחת ואחד עם המסורת הייחודית שהם נושאים, ומפגש בין ערכים על כלל העדות, תפיסות העולם והערכים העומדים ביסוד הזהויות היהודיות המגוונות שקיימות כיום. תפקידה של מערכת החינוך לייצר עבור התלמידים והתלמידות בחינוך המשלב מערכת מיטבית שתגרום למפגש זה להיות משמעותי עבור הלומדים והלומדות בה: מפגש מתמשך שייצור אצל הלומדים והלומדות מיומנויות וכישורים ייחודיים ויתרום להיותם אזרחים ואזרחיות ערכיים ומעורבים בחברה יהודית ודמוקרטית, היודעים לפעול בתוך חברה רב-תרבותית; מפגש שיאפשר להם לרכוש מיומנויות, כלים ורוחב דעת שיסייעו בפיתוח זהותם האישית.

בסיס תרבותי משותף יהודי-ישראלי – בחיי מדינתנו הצעירה אירועים רבים, סמלים רבים וזיכרונות קולקטיביים רבים ההופכים אותנו לחברה אחת. קיים שוני בתחומים רבים בין הפרטים המרכיבים את החברה ובין הקבוצות השונות בה, אך הבסיס המשותף הם החיים כאן, יחד, במדינה היהודית. על בסיס זה מושתת סדר היום הציבורי-חינוכי-ערכי-תרבותי במדינת ישראל, והוא בסיס איתן, המאפשר לקיים וליצור חיים משותפים, על אף המחלוקות והפערים. במסגרות החינוך המשלב מבססים, מעמיקים, בוחנים ובודקים כל העת את היסודות המשותפים הללו.

החיים היהודיים בימינו מלאים מחלוקות ופילוגים. לעיתים, בשל המאבק הפוליטי והחשש מפני כפיית דעה אחת על אחרת, נדמה לנו שאנו מפולגים אף יותר מכפי שאנחנו באמת. פילוג זה נובע לכאורה מהמחלוקת העקרונית על דרכה של היהדות בתקופתנו, אך למעשה רב המשותף על המפריד. חלקים רבים של התרבות היהודית עומדים ביסוד החיים המשותפים שלנו יחד. יתרה מזו, ישנם רכיבים מן התרבות היהודית שכאשר משחררים אותם מהזיקה הצרה שבה הם נתונים ומאפשרים לכול לפרש ולדרוש בהם, להביע את דעתם עליהם וליצור את עמדתם מתוכם – בכוחם להפוך למכנה תרבותי משותף. אף זו חלק מהתכלית של החינוך המשלב, להנכיח את אותה תרבות משותפת, שמתקיים בה ריבוי דעות וקולות.

פדגוגיה ייחודית – כיצד מנהלים דיון? כיצד מנהלים קונפליקט? האם מטרת הדיון היא להגיע לכדי הסכמה בעניינים הקשורים בתפיסות עולם או רק בנושאים מעשיים? שאלות רבות עולות מן הפדגוגיה הייחודית לחינוך המשלב. נגדיר זאת כך: הפדגוגיה הייחודית בחינוך המשלב מפגישה בין זהויות ומשתמשת לשם כך בשיטות הוראה ולמידה יצירתיות ומגוונות, שמטרתן לייצר שיח מתמיד בין בעלי הזהויות השונות ובנוסף מגדירה את גבולות השיח ואת מטרותיו.

הכלים העומדים לרשותנו כדי לייצר פדגוגיה משלבת וכדי להטמיע אותה באורח החיים של המסגרת החינוכית הם רבים, וביניהם: חינוך דיאלוגי, למידה בית מדרשית לגווניה, תכנון תכנית חברתית-ערכית מותאמת, הקדשת זמן ותכנון ל"מעטפת" הפדגוגית של המסגרת החינוכית.

בבואנו לבחון את הפדגוגיה של המסגרת החינוכית עלינו להגדיר את סל הכלים העומדים לרשותנו ולראות כיצד הפדגוגיה משרתת את מטרת המפגש בין בעלי ובעלות הזהויות השונות. עלינו להעמיד בלב העשייה החינוכית את הרחבתו והעמקתו של המפגש הזהותי והערכי גם יחד, ובאופן זה נבחן את תכנית הלימודים של המסגרת החינוכית, את תכני הלימוד הפורמליים ואת התוכנית החברתית-ערכית. לצידם, נבחן גם כיצד נראים המרחבים הפיזיים במסגרת החינוכית.

נעמוד על כאן על שלושת העקרונות המרכזיים של החינוך המשלב מבית "מיתרים":

1. קריאה יחפה: מפגש ראשוני וישיר עם טקסט, תוך מינימום פרשנות. לימוד טקסטים בשיטה זו מזמן התייחסות אישית ומחייב קריאה ביקורתית המתייחסת אל הטקסט כהזמנה למחשבה, ליצירה ולשיחה.

2. ריבוי קולות: שיח המאפשר חשיבה ביקורתית ומעודד הבעת עמדה אישית לצד הקשבה לזולת והפנמה של דעתו, ללא היררכיה בדעות. שיח זה מתקיים בשני רבדים: הרובד הראשון הוא בין השותפים ללמידה. והרובד השני הוא בין מקורות, פרשנויות ועמדות של הוגות והוגים, מכל הקשת היהודית-ישראלית: ממזרח וממערב, בצד מקורות נוספים מתרבויות העולם. ריבוי הקולות מעניק לתלמיד או התלמידה את האפשרות לדייק, להבנות, להשתכנע ולהשתנות.

3. רלוונטיות: כדי לאפשר את צמיחתה של הזהות מתוך המקורות, הדיונים, המחלוקות וקשת הדעות, נדרשת הלימה בין התכנים והחוויות שמובאים בכיתה ובין נפשם ואורח חייהם של התלמידים. כמו כן, ברלוונטיות באים לידי ביטוי מאפייני הגיל, תחומי העניין ומאפיינים נוספים הנוגעים לעולמם של התלמידים באשר הם.

שיח בין זהויות – מכוונים לסובלנות ושמחים באחרות. השיח בין הזהויות השונות במסגרת החינוכית נועד לייצר עולם שבו מתקיימות הזהויות השונות זו לצד זו ללא היררכיה, מאתגרות האחת את השנייה, מלמדות האחת את השנייה באופן מתמשך, עמוק ורציף. יתרה על כך, השיח נועד גם לאפשר רפלקסיה ולייצר בהירות עבור הפרט: מה ההבדלים ביני לבין חברי; מה דומה בינינו; מה מאתגר אותי בתפיסת עולמו ומה מאתגר אותו בתפיסת עולמי; במה אנחנו מוצאים שפה משותפת ובמה לא; וכיצד נוכל לחיות יחד לאור ההבדלים והמחלוקות. תפקידה של המערכת החינוכית הוא לכוון את השיח, להגדירו במערך סדירויות תומך ולדאוג שהוא יתקיים באופן תדיר ופורה.

מעגלי שותפים – לכתחילה השותפים בחינוכם של תלמיד או תלמידה הם רבים. החינוך המשלב רואה בשותפים הרבים הכרח לחינוך המשלב. בלעדיהם, יהיה החינוך חלקי בלבד. תפיסת העולם של החינוך המשלב רואה במעגלים הנוספים העוטפים את התלמיד או התלמידה חלק משמעותי מתפיסת עולמו ומזהותו, ומתוך כך גם שותפים מלאים בחינוכו – בבית ובמסגרת החינוכית גם יחד, גם אם אינם נמצאים שם בפועל באופן מלא. תפקידה של המערכת החינוכית לוודא כי השותפים הנוספים בחינוכם של התלמיד והתלמידה אכן שם באופנים משתנים, וכי הקשר בין הגורמים השונים מתקיים ונוכח בעולמם של התלמיד והתלמידה.

השותפים לצוות החינוכי הם: הורים ומשפחה (ביתו של הילד, מנהגיו ותרבותו, הטקסים המשפחתיים, האירועים המשפחתיים, תפיסות העולם, התחביבים ועוד שלל פיסות המרכיבות את תמונת ביתו של הילד); קהילת המסגרת החינוכית (הצוות החינוכי והמקצועי, הורי חבריו של התלמיד, הורים נוספים, הנהגת ההורים ובעלי תפקידים); חבריו וחברותיו של הילד או הילדה (על בתיהם ותרבויותיהם, טקסיהם השונים, הזהות שהם מביאים מבית, תחביביהם ועוד); הקהילה שאליה משתייכים התלמידים והתלמידות (הפרטים הבודדים המרכיבים אותה והמסגרת הקהילתית – מוגדרת או שאינה מוגדרת); היישוב והמדינה (מעגלים רחבים יותר אך בעלי השפעה מכרעת על עיצוב זהותם של התלמיד והתלמידה).

העמקת זהות – במפגש שבין זהויות שונות עולה חשיבות העמקתה וחיזוקה של הזהות האישית מבית. כיצד מעמיקים אותה? כיצד מעניקים חשיבות לזהות האישית לאור השוני והדמיון בינה ובין זהויות אחרות?

המפגש בין הזהות האישית לבין בעלי זהויות אחרות יכול להיות מאתגר ומבלבל. אנחנו ב"מיתרים" מאמינים כי תפקידה של המסגרת החינוכית הוא לאפשר גם וגם: יצירת כר פורה למפגש משמעותי בין בעלי הזהויות השונות, אך במידה שווה העמקת הזהות האישית של כל תלמיד ותלמידה.

תוכן – בחירת התוכן בחינוך המשלב צריכה להיות מדויקת ומתאימה לחזון בית הספר, לעקרונות הפדגוגיים של החינוך המשלב ולדרישות פדגוגיות נוספות (גיל התלמידים, התאמה לתוכנית הלימודים במידת האפשר וכו'). עולמות התוכן שמהם ישאב החינוך המשלב יהיו מגוונים ורבים, ומטרתם לאפשר את מורכבותו של החינוך המפגיש בעלי זהויות שונות ולתת בידם כלים להקשיב, להתבונן, להעמיק, להתלבט, לבקר, לקבל, להשמיע ועוד.

ניתן לצייר שלושה צירים מרכזיים של העמקה שבהם ישאף החינוך המשלב לבסס אחיזתו: הציר היהודי, הציר הישראלי והציר האוניברסלי. הציר היהודי הוא ארון הספרים היהודי לדורותיו, לזרמיו ולגווניו, ובכלל זה המהפכות והתנועות הגדולות של התקופה המודרנית, מנהגי עדות ישראל השונות ומאפיינים תרבותיים נוספים שנאספו לאורך הדורות ומייצגים תרבות רב-גונית, רבת-פנים ומשתנה. הציר הישראלי בא לידי ביטוי ביצירה התרבותית, הספרותית והאומנותית של יוצרים ישראלים שונים והוא המשמש תשתית לחיים המשותפים במדינת ישראל, מראשית תחילת הציונות ועד ימינו אנו. הציר האוניברסלי בא לידי ביטוי בלמידה ובחשיפה לתרבויות ודתות העולם, לערכים שונים המשפיעים באופן דרמטי על הוויית החיים כיום ולבחינת זהותנו בתוך הכפר הגלובלי שבו אנו חיים.

בפתח הדברים נכתב כי באופן עקרוני אין ל"מיתרים" מודל אחד מובהק למסגרת חינוכית וכי כל מסגרת חינוכית מפתחת לעצמה את החזון ואת תרגומו הלכה למעשה. מודל מגן דוד לחינוך המשלב של מיתרים מאגד את כל המודלים הללו יחדיו ומאפשר לכל אחד מהם לבלוט בייחודיותו על בסיס עקרונות משותפים.

תגית:

כלי נגישות