תפריט
אנחנו ברשת הקהילות המעורבות עסוקים לא מעט ברישות בין הקהילות המעורבות בישראל. רשת של קהילות מאפשרת, מצד אחד מינוף ציבורי משמעותי יותר ומצד שני שיתוף ידע ולמידה הדדית, כמו גם איגום משאבים וכוחות להנעת תהליכים משותפים בנושאים כגון – חינוך משלב, גיוס משאבים לקהילות, פיתוח תרבות, מנגנוני קליטה ועוד.
המפגש עם השונה מעורר חששות וגורם לשינוי והתפתחות אצל מבוגרים כמו גם אצל ילדים. בקהילות הקיימות כבר 40 שנה, ניתן לראות כי פעמים רבות ישמרו הילדים בבגרותם על זהות הבית בו גדלו, ללא התפיסה המגזרית המאפיינת את כלל החברה הישראלית. לאורך השנים אנחנו רואים כי ילדים אשר גדלים בקהילות מעורבות, עסוקים יותר בזהות שלהם, מפתחים יכולות של סובלנות והכלה, פתיחות ויכולת עמידה בשינויים כמו גם ערכים של אחדות וקבלה.
במקומות רבים בארץ, בערים ובישובים כפריים, קמות שכונות חדשות בעלות אופי מעורב לדתיים, מסורתיים וחילוניים. אנחנו ברשת הקהילות, נותנים מענה לשינויים בחברה בישראל. אנחנו מלווים תהליכים בכל מקום ומרחב בו יש צורך בפיתוח כלים ונורמות לחיים משותפים טובים ומיטיבים.
הפתרון צריך להיבנות באמצעות שיחות משותפות, בירור הצרכים השונים ומיפוי הזהויות השונות. כדאי מאוד להוסיף על זה, לימוד משותף של נושא הכשרות והמגבלות הקיימות (אפשר גם בעזרת רב המקובל על הקהילה).
חשוב ליצור דיאלוג פתוח המאפשר הקשבה עמוקה לצרכים האחד של השני, תוך בירור הסוגיות המהותיות – מהן המגבלות של שומרי הכשרות? האם קיים שוני בתוך טווח שומרי הכשרות? מה הצרכים של אלו שאינם שומרי כשרות? רק בהקשבה ורק ביחד אפשר להגיע לפתרונות משותפים.
הנה כמה דוגמאות לפתרונות מקהילות רשת מיתרים:
הקצאת מרחב בישול קהילתי-ציבורי כשר שבו ניתן לבשל ביחד.
כל אחד מבשל בביתו, ובאירוע עצמו פותחים שני שולחנות – האחד מוצהר ככשר והשני – לא.
מטבחים פרטיים כשרים עומדים לרשות המשפחות שמטבחן אינו כשר, לצורך בישול למרחב הציבורי
כל אחד מבשל בביתו, ומציין ליד התבשיל אם כשר או לא/שם המשפחה של מי שהכין את התבשיל.
משפחות שמעוניינות להכשיר את המטבח שלהם – מקבלות הדרכה אישית.
רכישת כלי בישול/אפייה כשרים שיאפשרו שימוש בהם לצורך אירועים קהילתיים, תוך הדרכה והכשרת תנור/כיריים במידת הצורך.
כל האוכל במרחב המשותף קנוי וכשר.
כל יישוב מעורב צריך לפתח מנגנון קבלת החלטות ולמצוא פתרונות שיביאו לידי ביטוי את הזהויות השונות בקהילה ואת הקולות השונים המרכיבים אותה.אין החלטה חד משמעית בדבר נסיעה/ אי נסיעה ביישוב מעורב בשבת. כל יישוב מגדיר לעצמו באמצעות המנגנונים הקהילתיים שנבנים יחד, את מערך החוקים המקובל עליו, כולל התייחסות למרחב הציבורי בשבת. העיקר אינו ההחלטה עצמה, אלא הדרך שמובילה לקבלת ההחלטה. רק על ידי שיחות משותפות, שבהן מבררים את הציפיות השונות מהשבת ביישוב, ניתן להגיע לפתרון שהקהילה תוכל לחיות אתה בשלום לאורך זמן.
בפועל, במרבית היישובים המעורבים הקיימים כיום, מתאפשרת נסיעה בשבת, לעתים – באזורים או בזמנים מוגבלים.
אירועי תרבות סביב המכנה המשותף הגבוה מאתגרים כל קהילה מעורבת. האתגר הפשוט יותר, הוא להתייחס לזמנים ולתכנים שאינם “תפוסים” ע”י דתיים או חילונים בקהילה, לדוג’ עשיית חסד משותפת, קבלות שבת משותפות, או ערבים טרום חגים.
אבל, אם רוצים להתקדם ולהתייחס יחד לזמנים היהודיים והישראליים, יש להניח מצד אחד, שלא כולם ירגישו בנוח לאורך כל האירוע ומצד שני חשוב לוודא שכל אחד מרגיש בבית, בחלק מסוים של האירוע. גם אם אין אפשרות לתת תחושת בית מלאה לכל אחת מן הזהויות לאורך כל האירוע המשותף, חשוב שכל זהות תרגיש שהיא מיוצגת מחד ואיננה נשללת מאידך.
ההמלצה שלנו היא להקים צוות מוביל לאירוע, צוות שבו מיוצגות הזהויות השונות וביחד מרכיבים אירוע משותף.
מניסיוננו קהילה לצד מרכז חינוכי, מחזקת את המרכז החינוכי המשלב ועוזרת לו לשגשג. הקהילה היא משאב לבית הספר והיא מרחיבה את המשמעות, המוטיבציה והסיבות לשמן הוקם המרכז החינוכי המשותף. הקהילה תומכת ועוטפת את המרכז החינוכי, היא מזכירה לבית הספר את סוגיות ושאלות הבסיס ומחזיקה את השיח המשלב. העיסוק בקהילה מתמקד בחזון, באמנה, בקווי היסוד, בתרבות ובשיח המשלב.
אנחנו מלווים קהילות מעורבות עירוניות וכפריות, קהילות צעירות וותיקות. קהילות מלכתחילה וקהילות בדיעבד. מטבע הדברים, קהילה וותיקה שהולכת וגדלה עם השנים, מתרחבת ונוצרים בה תתי קהילות, על פי גיל, אזור גיאוגרפי, תחומי עניין וכד’. אנחנו מלווים גם את תתי הקהילות כל אחת עם אופייה ומגוון עיסוקיה, תוך הסתכלות כוללת של המרחב בו כלל הקהילה צומחת.
קונפליקטים (במובן החיובי של המילה) ומחלוקות הם חלק בלתי נפרד, מחוויית החיים בקהילה מרובת זהויות על הרצף הדתי-חילוני ועלינו לקבל ולהסכים לחיות איתם, מתוך הבנה שהם מבטאים את הקול החי והמתפתח של הקהילה.
חשוב שנקבל שלא את כל הקונפליקטים נצליח לפתור, אבל ניתן לנהל אותם ולצמוח מתוכם. כדי לנהל קונפליקט, כדאי להגיע למצב בו נוכל למקד את מהות הקונפליקט. עלינו להבין לעומק מה יושב בבסיסו ומתוך כך לדון בו באופן הרחב ביותר. עלינו לשתף מגוון רחב של קולות קהילתיים, שיציגו עמדות שונות. צריכה להיות הסכמה של כל הצדדים בצורך בפתרון משותף, שבבסיסו הכרה בצורך של כל פרט וקבוצה ומציאת מכנה משותף רחב.
בדרך כלל דיון קהילתי שכזה מצריך עבודה אינטנסיבית משותפת, לטווח זמן מוגדר מראש, רצוי שתהליך כזה יעשה עם ליווי חיצוני מקצועי של צוות קהילות מיתרים.
החיים בקהילה מעורבת מבוססים על הצורך ביצירת אמנת חיים מאפשרת ומשותפת. לכל אחת מקבוצות הזהות צריכה להיות אפשרות לשמור על “הקווים האדומים” שלה ועל הערכים הבסיסיים שלה בתוך הקהילה.
במקרה של חוסר איזון בין דתיים וחילונים בקהילה, עלינו לשאול מספר שאלות חשובות: האם הקהילה מעוניינת בשמירה על מגוון הזהויות? האם הקהילה נותנת מקום לזהויות השונות? האם “הדתי” ו”החילוני” מקבלים מענה בסיסי לזהותם?
בהמשך, עלינו לברר את הסיבות לחוסר האיזון ובהתאם לכך, לחפש את הקהלים שפחות מושפעים מהם. עלינו לחשוב כיצד מגיעים אליהם ולמצוא את הערכים שהקהילה יכולה לספק כדי ‘למשוך’ אותם וליצור איזון בין דתיים לחילונים.
עד כאן הכנו את הכלי לעידוד הגירה וקליטה המשמרת את האיזון הקהילתי. אם רוצים בפועל לעודד הגירה מזהות ספציפית, יש לעשות פרסום ושיווק מושכל לקהל היעד הנכון.
