כבר 3 שנים שבקיבוץ כרמים יש אלטרנטיבה חילונית ליום הכי דתי בלוח השנה, יום כיפור. יום שמצד אחד הוא קונצנזוס ומצד שני חילונים רבים מתקשים להתחבר אליו דרך הריטואל הדתי בבית הכנסת, אך עדיין היו רוצים לצקת לתוכו תוכן ומשמעות.
כחילונית בקהילה מעורבת, חיפשתי דרך לחגוג יום כיפור משמעותי וערכי, שלא בבית הכנסת. ביחד עם חברות חילוניות מהקהילה, החלטנו לבנות קונספט משלנו להתכנסות יום כיפור לחילונים, במקביל לתפילות בבית הכנסת.
ההתכנסות נערכת במרחב קהילתי שמוקצה לעניין והיא כוללת מגוון מרכיבים: שירה שמתכתבת עם חווית השירה בבית הכנסת, קריאה משותפת בטקסטים, לימוד משותף, דמיון מודרך, התבוננות, מדיטציה, ועוד…
בערב יום הכיפור ישנה התכנסות משפחתית המקבילה לזמן התפילה. לאחר מכן בשעה 21:00 נערך מפגש שיח בבית מארח, בכל שנה סביב נושא אחר אליו יכולים להגיע כולם (באי בית הכנסת ואלה שלא) ובבוקר מתקיימת מדיטציה מונחית שאליה מגיעים גם בוגרי המכינה המקומית שמגיעים באופן מסורתי להתארח בקיבוץ.
בכל שנה מבנה האירועים נשמר והתכנים משתנים מעט, בכל שנה עולות לא מעט שאלות וסוגיות להתבוננות, האם מפגש חילוני הוא בהכרח מנותק מהמסורת? מההלכה? האם נכון יהיה לשלב כלי נגינה בהתכנסות? האם ניתן לשלב פעילות כתיבה? שאלות מורכבות שלא על כולן יש לנו תשובות ברורות.
הצלחת המפגש הראשון, שענה על צורך של חברי הקהילה, הפך אותו למסורת שנמשכת כבר 3 שנים. בכל שנה אנשים מצטרפים והיוזמה מתעצמת ומתבססת כאלטרנטיבה חילונית ערכית, ליום הכיפורים בקהילה.
יש כמובן עוד דרך לעשות אבל מרגיש שאנחנו בדרך משמעותית, ובעיקר שאני לא לבד בזה, אלא יש סביבי קבוצה שתוכן הזה משמעותי לה ומשרת אותה בדיוק כמוני.
