הגעגועים לטפט המנצנץ נראים לי פתאום מוזרים ולא מתאימים. הגעגועים התבססו על ההבנה שחשבתי שהיתה לנו: התקופה ההיא היתה רעה, אבל היה בה כל כך הרבה חן, נשמור את החן. עכשיו כשרוסיה רוצה לחזור לימיה הגדולים של רוס אני תוהה איפה אני הייתי ואיפה הם

נוח לנו להמשיך הלאה ולהשאיר את הבחירות מאחור, אבל יש עבודה עוד לפנינו

יצאנו לתקוע, שפניה אל הנוף המדברי הפתוח, לשמוע על מרכז האמנים התוסס שהוקם שם לאחרונה. הנה ארבע תובנות ושלושה טיפים ששמענו מתחיה גודינדגר מנהלת העמותה ועלי באר רודריגז שניהלה את הקהילה בזמן ההקמה וכיום חברה ב'שיבר הראשי', הצוות המרכז של מרכז האמנים

רותי, שחקנית הרכש החדשה שלנו באגף קהילות, מספרת על מה שהוביל אותה לחזור ארצה מסין ולחפש קהילה מעורבת להתגורר בה

"בתקוע יש חיים של רווקים, יש ווייב מגניב. האוויר פתוח גם בנוף וגם בחוויה החברתית. מבחינה דתית יש מצד אחד אופציה של עבודת ה' בחסידות ובלימוד תורה, ומצד שני משהו מאוד פתוח שמדבר עם עולם האמנות"

ד"ר אסף מלחי, חוקר במכון הישראלי לדמוקרטיה וחבר בקהילת תקוע, מציע את מודל החיים מתוך מחלוקת בקהילות המעורבות, כדרך להבראת הקונפליקטים בחברה הישראלית

החיסון לקורונה פותח פתח לעומק החידוש שיש בו – להיות משוחרר מהחומרה ולהשתעשע חופשי עם התוכנה של החיים. שיבי פרומן מקהילת תקוע בטור אישי ומיוחד

נלי והדר, תומכות לידה מקהילת תקוע, שותפות להקמת מיזם 'את בסדר' – קבוצה בפייסבוק ו40 קבוצות בווטסאפ בכל הארץ, של תמיכה שיתוף וחיבור בין נשים לאחר לידה

תובנות, תהיות ומחשבות. שלוש רשימות אישיות

אנשי קהילת תקוע, שלמה בשן, אופירה בורגר נתן סבן ונועם פוצ'צ'ו (רכז הנוער) בחרו לשתף אותנו בשתי יוזמות קהילתיות מעוררות השראה, שמחברות בין אנשי הקהילה לסביבה הטבעית בה הם חיים