"…והחברים – שלושה מינים: חבר תועלת, וחבר נחת, וחבר מעלה.
אמנם חבר התועלת, הרי הוא כחברות שני השותפים, וחברות המלך וחייליו.
ואמנם חבר הנחת, הרי הוא שני מינים: חבר הנאה, וחבר בטחון.
אמנם חבר ההנאה, הרי הוא כחברות הזכרים לנקבות וכיוצא בה.
ואמנם חבר הבטחון, הרי הוא שיהיה לאדם חבר שתבטח נפשו בו, לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדיבור, ויגלה לו כל עניניו, הנאה מהם והמגונה, מבלי חשש ממנו שישיגהו בכל זה חסרון, לא אצלו ולא אצל זולתו. כי אם יגיע לנפש בטחון באיש עד לזה השעור – תִמָצֵא רוב נחת בשיחתו ובחברותו.
ואוהב המעלה, הוא שתהיה תאות שניהם וכוונתם למטרה אחת, והיא: הטוב! וירצה כל אחד להיעזר בחברו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד. וזה הוא החבר אשר ציוה לקנותו, והוא כחברות הרב לתלמיד והתלמיד לרב."
רמב"ם על משנה מסכת אבות פרק א משנה ו
