מדוע חג החנוכה נחוג שמונה ימים, ולא שבעה? לכל הדעות הספיק השמן בפך ליום אחד, ולכן רק שבעה משמונת ימי ההדלקה הינם ניסיים. לדעתי, הנס שביום הראשון הוא נכונותה של הקהילה להדליק את המנורה בפך אחד קטן של שמן ללא ידיעה בטוחה שמאמציהם יספיקו להשלים את חנוכת המקדש. ה"נס" של ההישרדות הרוחנית של היהדות לאורך היסטוריה של נדודים וצרות הוא הכח של העם לחיות ללא הבטחה של הצלחה, ולהתמקד בהתחלת תהליכים בלי ידיעה כיצד יסתיימו. לעיתים קרובות, חוסר ביטחון בהצלחה משתק את היוזמה לפעולה. נרות החנוכה מעודדים אותנו לבטוח בהתחלות אנושיות, ולמקד את מאמצינו באפשרויות הקיימות בכל רגע. הכח להמשיך ולהתמיד גדל בזכות האומץ להתחיל תהליך ע"י הדלקת הנר הראשון. המנורה תוכל לדלוק מעבר לזמנה המצופה רק אם נדליק אותה.
ודאי היו אנשים רבים שלא בטחו בהחלטה להדליק את מנורת המקדש בפך אחד של שמן. "למה להדליק להבה שוודאי תכבה? הבה נשאיר את המקדש טמא עד שנהיה בטוחים שיש בידינו מספיק שמן להדלקת המנורה לתקופה ארוכה. למה להתחיל תהליך שאיננו יכולים להשלימו? חכו עד שיבשילו התנאים!" אלו שהתעקשו והדליקו את המנורה התעלמו מ"קולות ההיגיון" הללו, ואחזו את ההזדמנות הנדירה שעלתה בידם. ונס חנוכה התחולל.
אלו שהכריזו על הקמת מדינת ישראל במאה ה-20 היו יהודים שלמדו היטב את המסר של חנוכה. היו קולות רבים של "היגיון" שיעצו המתנה זהירה לרגע הנכון. "חכו עד שצבאכם יתחזק. חכו עד שרוב בעם היהודי בעולם יתמוך באופן פעיל ברעיון הציוני". למרות המתנגדים, מיעוט בעם היהודי התעקש והכריז על הקמת מדינה יהודית. הלהבה האדירה שהיא ישראל הודלקה ב-1948 על ידי קבוצה קטנה של יהודים. לא במקרה סמלה של מדינת ישראל היא המנורה.
