להקים בריכה בקהילה מעורבת זה חתיכת סיפור.
קוד לבוש, שבתות וחגים במרחב משותף, שלא לדבר על הרגלים ותפיסות עולם, מוטלים כולם לצנטרום של הפיילה הקהילתית.
כנראה בגלל זה דני סטמרי מקיבוץ כרמים מדליק השנה משואה, בטקס המוקדש כולו לערבות הדדית.
דני מקדם בימים אלה חלום ישן של קהילת כרמים, הממוקמת בנגב, לצנן את ימי הקיץ הלחים והלוהטים, בטבילה במי בריכה קרירים.
הקמת הבריכה מעוררת הרבה חששות משני הצדדים אבל מטפחת גם הרבה ציפיות. מדובר בעצם באתגר שכולם נושאים אליו עיניים. אז איך מתארגנים לקראת פתיחת הבריכה?
ראשית, בערב קהילתי עם שולחנות עגולים. למרות שבכרמים ישנה הנחה שאין צורך לעסוק כל היום בנושא החילוני דתי, שהמשותף טוב דיו וגובר על המפריד, עדיין – היה חשוב לשבת, לדבר ולשמוע את החששות משני הצדדים ולנסות להיכנס לנעליים של האחר.ת.
עניין הבריכה אמנם עוד לא סוכם לרמה של החלטות אופרטיביות, אולם עצם השיח כמטרה – הושג. החוקים פחות חשובים בעיניו של דני, יותר חשובים ההתכנסות והדיבור גלוי הלב.
ובכל זאת, בלי כמה קריאות כיוון אי אפשר.
קוד לבוש – לא יהיה, הקהילה סומכת על האינטואיציות הטובות של חבריה.
שבתות: שחיה – כן, מוסיקה וקיוסק פעיל – לא.
שחיה נפרדת: תהיינה שעות נפרדות לגברים ולנשים אם כי רוב הזמן הבריכה תהיה פתוחה לכל.
מה עוד? הקהילה יוצאת לדרך, מקווה לטוב ומבינה שהסקת מסקנות היא חלק חשוב מהדיוק והלמידה המשותפים.
דני מקווה שלכולם.ן תהיה הרגשה נוחה לבוא ולומר מה מפריע. הדיבור מאוד משמעותי בעיניו, והבדיקה התמידית נותנת בטחון לא.נשים שהקול שלהם.ן יכול לעצב ולהשפיע.
דני סטמרי, תושב כרמים, בן 43 נשוי ואב לארבעה. עבד בתחום החינוך, מגיע מתכנית צוערים לשירות המדינה ומנהל תכנית שנקראת ג'סור המכינה בדואים לשירות הציבורי.
