טקסטים להשראה

קהילה ואחריות קהילתית

עשרה דברים בעיר

כָּל עִיר שֶׁאֵין בָּהּ עֲשָׂרָה דְּבָרִים הַלָּלוּ, אֵין תַּלְמִיד חָכָם רַשַּׁאי לָדוּר בְּתוֹכָהּ: בֵּית דִּין מַכִּין וְעוֹנְשִׁין וְקוּפָּה שֶׁל צְדָקָה נִגְבֵּית בִּשְׁנַיִם וּמִתְחַלֶּקֶת בִּשְׁלֹשָׁה וּבֵית הַכְּנֶסֶת וּבֵית הַמֶּרְחָץ וּבֵית הַכִּסֵּא

תקנת יהושע בן גמלא

"אמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכחה תורה מישראל; שבתחילה, מי שיש לו אב – מלמדו תורה, מי שאין לו

סיפור אלישע והאלמנה

א וְאִשָּׁה אַחַת מִנְּשֵׁי בְנֵי-הַנְּבִיאִים צָעֲקָה אֶל-אֱלִישָׁע לֵאמֹר, עַבְדְּךָ אִישִׁי מֵת, וְאַתָּה יָדַעְתָּ, כִּי עַבְדְּךָ הָיָה יָרֵא אֶת-יְהוָה; וְהַנֹּשֶׁה–בָּא לָקַחַת אֶת-שְׁנֵי יְלָדַי לוֹ, לַעֲבָדִים. ב וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ אֱלִישָׁע, מָה אֶעֱשֶׂה-לָּךְ,

אחד מן המניין / אבא קובנר

בכל משברי שפקדוני לאורך הדרך, דבר אחד לא נשבר. לא חדלתי להיות אדם מאמין. אף בגדול שבשברוני לא נתמוטטה אדמת אמונתי. אמונה – מרכזה העבודה, נשמתה – ת פ י

האומץ להתחיל / דוד הרטמן

מדוע חג החנוכה נחוג שמונה ימים, ולא שבעה? לכל הדעות הספיק השמן בפך ליום אחד, ולכן רק שבעה משמונת ימי ההדלקה הינם ניסיים. לדעתי, הנס שביום הראשון הוא נכונותה של

הבחירה בחיי קהילה

קנה לך חבר

אבות פרק א' משנה ו יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר: עֲשֵה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת

מדרגות החברות על פי הרמב"ם

"…והחברים – שלושה מינים: חבר תועלת, וחבר נחת, וחבר מעלה. אמנם חבר התועלת, הרי הוא כחברות שני השותפים, וחברות המלך וחייליו. ואמנם חבר הנחת, הרי הוא שני מינים: חבר הנאה,

השלם גדול מסך חלקיו

חבורה ומשפחה כך הם: דומים לכיפת אבנים, את נוטל ממנה אבן אחת וכולה מתרועעת, את נותן עליה אבן אחת וכולה עומדת. (מדרש בראשית רבה, פרשה ק, סימן ז)

אגודה אחת

ד' מינין שבלולב – ב' מהן עושין פירות וב' מהן אין עושין פירות. העושין פירות יהיו זקוקין לשאין עושין ושאין עושין פירות יהיו זקוקין לעושין פירות. ואין אדם יוצא ידי

בני אדם – אינם דגים מלוחים / א.ד גורדון

דבריו של טרומפלדור על דבר הקבוצה, שהוא רואה בה חזות הכל, אינם, כמובן, לגמרי לפי רוחי. אני אינני מעמיד את מפעלנו הלאומי והאנושי על הצורה, איזו שתהיה. בעיני טובות כל

היחידים והקהילה / הרב יוסף דב סולוביצ'יק

"היחידים השייכים לקהילה משלימים אלו את אלו. בכל אדם יש משהו מיוחד במינו, נדיר, שאינו ידוע לאחרים; לכל יחיד יש משהו מיוחד לומר, צבע מיוחד להוסיף לקשת הצבעים הקהילתית. לפיכך

על שורשים והעידן המודרני / הרב שטיינזלץ

"אחד ממקורות הסבל הבסיסיים של האדם המודרני הוא חוסר ההשתייכות החברתית. הבדידות האישית שמרגישים רבים, והרגשת הניכור הכללית של בני האדם בזמן הזה, הן ביטויים לכך שהאדם הפסיק להיות 'נטוע

קהילה מעורבת - ריבוי פנים וקולות

כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות

אם ראה אוכלסין הַרְבֵּה של בני אדם אומר: "ברוך חכם הרזים". כשם שאין פרצופותיהם שוין זה לזה, כך אין דעתם שוין זה לזה, אלא כל אחד ואחד יש לו דעת

שיח זכויות או שיח זהויות / אבי שגיא

בשיח הזכויות מתנהלת ההתדיינות בין שני צדדים שונים: מן הצד האחד עומדים התובעים את זכויותיהם, ומן הצד האחר אלו שכלפיהם מופנית תביעה זו, המטילה עליהם חובות תואמות. … במסגרת שיח

שלושה כוחות מתאבקים במחנינו / הרב קוק

"שלושה כוחות מתאבקים כעת במחננו, המלחמה ביניהם ניכרת היא ביותר בארץ ישראל, אבל פעולתם היא פעולה נמשכת מחיי האומה בכלל, ושורשיהם קבועים הם בתוך ההכרה החודרת במרחבי רוח האדם. אומללים

מפני מה נחרב בית המקדש השני? / הנצי"ב מוולוז'ין

ופירשנו שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. ע"כ מפני שנאת חינם שבלבם זא"ז חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה' שהוא צדוקי ואפיקורס.

אחידות יכולה להיות רק אצל כבשים / משה ליב ליליינבלום

ידעו נא ויבינו כל בני עמנו: כחסידים, כמתנגדים, כמשכילים, כאפיקורסים, כי אך לשווא יתלוננו תמיד בעלי המוסר וכיוצא בהם על פירוד הלבבות בתוכנו ועל שאין אחדות בנו; כי אחדות לא

שייכות במקום זהות / מואיז

בעיית הזהות מעסיקה אותי מזה זמן רב […]. יום אחד עמדתי מול המילה וראיתי בה את המילה זהה, זהות, תעודת זהות, מנסה לעשותך לא דומה, לא קרוב, אלא זהה לאיש

מחפש לי בית כנסת / יאיר לפיד

"אני מחפש לי בית כנסת. לא, זה לא בגלל שהצטרפתי למשפחת בנאי והתחלתי בתהליך חזרה בתשובה. אני יודע שאם הבן של מקים "שינוי" היה חוזר בתשובה זה היה גורם למסיבת

יצירה ותרבות בקהילה מעורבת

את החגים אין בודים מן הלב

ל-אביב 28 למרץ 1930 [כ"ח אדר תר"ץ]. לכבוד מר דוד אומנסקי, גניגר. א.נ את החגים אין בודים מן הלב. כבר ניסה ירבעם לעשות כזאת ולא הצליח. אפשר ל"נסח" ול"סגנן" קצת

מקורות לא אכזב / ברל כצנלסון

שני כוחות ניתנו לנו: זיכרון ושכחה. אי אפשר לנו בלעדי שניהם. אילו לא היה לעולם אלא זיכרון, מה היה גורלנו? היינו כורעים תחת משא הזכרונות. היינו נעשים עבדים לזכרוננו, לאבות-אבותינו.

להטעין את המילים במשמעות מחודשת / מאיר בוזגלו

"אבותינו העבירו לנו את הפסוק "שמע ישראל ה' אלוהינו ה' אחד". אנו מצווים להאמין באחדות האל, ואנו נקראים המייחדים על שום אחדות זו. ואולם מוזר ככל שיהיה הדבר, לא נמסר