מזיכרון למעשה – דיאלוג בעקבות יום הזיכרון לרצח רבין
במשך שנים שרר שקט ביחסים שלי עם יום רצח רבין. איכשהו, האיש, המורשת, החלום, הארוע והזוועה, התכנסו לאיזו פינה שקטה בתוכי וישבו שם. זה לא היה יום שקשור אלי. הוא היה כל כך של כולם שלא הפך לשלי
הזמנה לחשבון נפש חברתי לאומי
יום הזכרון לרצח יצחק רבין ז"ל, תשפ"ג. יום הזכרון השנה סמוך מאוד למערכת בחירות נוספת וקשה לי שלא לעשות חיבורים
רצח רבין מצא אותי לא מוכנה
רצח רבין מצא אותי לא מוכנה. משפט בעייתי זה מקפל בתוכו את השאיפה של רובנו לשמור על רמת מוכנות מפני תרחישי אימה, יחד עם העובדה שעלינו להודות, עם יד על הלב, כי מעולם לא ניתן להיות מוכנים לאסון
יום הזכרון ליצחק רבין: הסיפור המשותף חזק יותר מהמפריד
יום הזכרון ליצחק רבין הוא יום של חשבון נפש. השנה אני בוחר להקדיש את חשבון הנפש שלי לפגיעה בהסכמה החברתית הזו. אשתף אתכם בכמה מחשבות שיש לי אודותיה, מתוך תקווה שהדבר יתרום לחיזוקה
