הביתה הלוך חזור – מסע של זוגיות מעורבת

"זה יפריע לך אם אני אתחתן עם חילוני?" שאלתי את אמא שלי כמה שעות אחרי שפגשתי את יונתן בפעם הראשונה. "נשמח בכל בן זוג שתביאי הביתה" היא ענתה "אבל את צריכה לדעת שזה לא קל להיות נשואה למישהו שכל כך שונה ממך"

אני זוכרת את הפעם הראשונה שנפגשנו. הוא, היה בחור חילוני, חתיך, מאלה שכולם מיד מתאהבות בהם. עיניים ירוקות, מבט רגיש ועמוק וחזה זקוף ויציב. אחד כזה שאפשר להישען עליו. להניח את הראש ובאמת באמת לנוח. הוא היה כל כך שונה מכל בחורי הישיבות שהייתי פוגשת בבליינד דייטים חסרי סיכוי. בקושי הייתי מצליחה לנהל איתם שיחה שמספיקה כדי לצלוח שעה אחת של דייט מביך.

שמרנו נגיעה כמובן. הרי לימדו אותי באולפנה שככה מתחילות הצרות עם גברים כאלה, החילונים, שלא יודעים לרסן את היצר שלהם. אז לא נגענו. רק דיברנו, שיחות ארוכות ועמוקות על החיים. על עצמנו. על מי שהיינו ומי שאנחנו רוצים להיות.

אחרי חודשיים כבר הודענו שאנחנו מתחתנים. אני, כבר הייתי נחשבת רווקה זקנה, בתמונות האירוסין שלנו כל החברות שלי עמדו מול המצלמה עם בטן הריונית מזדקרת וחלקן אפילו עם תינוק נוסף על הידיים. הוא לעומת זאת, היה המתחתן הכי צעיר, מהיר ואימפולסיבי בעולם החילוני שלו. אף אחד לא הבין איך הוא מתחתן איתי מבלי שגרנו יחד לפחות שנה אחת.

נכנסנו ככה לחופה, דתיה וחילוני. אבל – אחרי שנה וקצת התחלפנו, אני הורדתי את כיסוי הראש והוא החליט לחבוש כיפה. זה לא קרה בבת אחת, אבל כל אחד מאתנו התחיל לצעוד אט אט בדרכו של השני.

ואנחנו חיים יחד בתוך הערבוב הזה. זה פגש אותנו בדברים הכי קטנים ויום יומיים. האם בשבת אוכלים רק אוכל שחומם על הפלטה או שגם אפשר לבשל. מתי עושים את כל הכביסה שהצטברה במהלך השבוע. מה עם טיולים בשבת. האם אנחנו מקפידים או לא מקפידים עם הילדים על חבישת כיפה (בכל זאת, יש לנו שלושה בנים) ואיך נראה יום שישי שלנו. האם הוא מחול שדים שכולו סובב סביב הדקה המדויקת שבה נכנסת שבת או שהוא משוחרר, פתוח לטיולים ונקי מבישולים. ומה עם הסרט של שישי בערב ואיך חוגגים את יום כיפור. וחשוב מכל – למה מחנכים את הילדים? כל כך הרבה שאלות שהיינו צריכים למצוא בהם את התשובה הפרטית שלנו ולא היה שום מקרה קודם שיכול ללמד אותנו מה נכון וכדאי לעשות.

הסיפור שלנו הוליד את הסיפור של ליאורה ואיתמר. גיבורי הספר שלי – "הביתה הלוך חזור". שהם שונים מאד מאיתנו אבל גם קצת דומים. היא – דתיה לשעבר. הוא – חילוני לשעבר. ויחד, הם מתמודדים עם הפערים בניהם כל יום, וגם כל שבת.

ובעצם, ההתמודדות עם השונות הזו מספרת משהו על המסע המיוחד והפתלתל של זוגיות בכלל. על החוזה הזוגי משתנה כל הזמן והיכולת שלנו לבחור להשתנות יחד אתו.

אנחנו הרי לא מפרידים את החברה שלנו בין מסודרים למבולגנים, בין אוהבי אבוקדו לשונאיו ובין חובבי כלבים לחובבי חתולים. אולי הגיע הזמן לספר סיפור חדש בחברה הישראלית, סיפור של שותפות אמונית ומגזרית גם בתוך הבית. סיפור של ערבוב , חיבור ואהבה שפורצת גבולות. מי יודע איזו חברה מרתקת תצמח לנו כך.

אילה דקל חברה בקהילת 'יחד מודיעין'.ספרה 'הביתה הלוך חזור' יצא לאור בשנת 2021

לעמוד הספר באתר 'עברית'

 

כלי נגישות