תיאטרון אימפרוביזציה משתמש באמנות האלתור על מנת לייצר סיטואציות על הבמה באמצעות הקהל. את המפתח לעבודה בתיאטרון מסוג זה מכנה רעות "כן ו…"– כן, אני רואה את מה שאת/ה עושה ואני מוסיפה על זה. לא מתנגדת, לא מסתייגת. זורמת עם מה שהמציאות הגישה לי ובונה יחד אתה נדבך נוסף. כך על הבמה, כך גם בחיים עצמם וכך גם בזוגיות מעורבת – בבית ובקהילה.
וכדאי להקשיב טוב טוב לרעות, כי היא עשתה כבר קילומטראז' לא קצר במפגש בין זהויות דתיות וחילוניות ויש לה לא מעט מה לומר בנידון.
את בעלה יקיר פגשה רעות בבית הספר למשחק גודמן בבאר שבע. לא בדיוק המקום שבחורה דתיה מתאימה לו ככפפה ליד. למה? כי הרבה מהמופעים התקיימו בשבת, כי לרעות תמיד מונתה מחליפה ששיחקה במחצית מההצגות במקומה (כן, שוב השבת), כי יש טקסטים שצריך לדעת איך להחליק אותם באלגנטיות בלי להיכנס לפינות מאתגרות ובגלל שהמילייה כל כך חילוני שקשה מאוד להשתלב בו. ובכל זאת רעות צלחה גם את גודמן וגם את עולם הבמה בהצלחה רבה. וכמובן – הכירה שם את יקיר, שהוא חילוני למהדרין, ואחרי כך וכך פרידות וחזרות הם הבינו שזה מה שהגורל זימן להם, בנו בית משותף והביאו שני ילדים מקסימים לעולם.
זוגיות מעורבת
בבית של רעות ויקיר יש חדר מיוחד שבו ניתן לחלל את השבת. כרגע החדר מיועד ליקיר בלבד, והילדים לומדים במסגרות חינוכיות דתיות ומנהלים אורח חיים דתי. "תמיד נראה שהצד החילוני מוותר יותר" אומרת רעות "אבל המחיר שמשלם הצד הדתי קיים בהחלט. הוא בלתי מדיד – אי אפשר לספור אותו באירועים, בטקסים או האיסורים, כי מדובר במחיר רוחני, בוויתור על שולחן שבת כמו שחלמתי, על אבא שהולך עם הילדים לבית הכנסת, על ניחוח ותבלין שהיהדות הדתית מוסיפה. מצד שני הדבר שהכי חזק בזוגיות זה החינוך של הילדים, קבלת האחר במובן הכי בסיסי שיש, הם גדלים לתוך הסיטואציות בהן אנחנו לא מסכימים עם אורח החיים אחד של השני ובכל זאת מקיימים 'יחד' משותף".
בשלב מסוים החליטה רעות שהיא רוצה לבד – לא לבד בזוגיות חלילה, אלא לבד בעולם התיאטרון, לא לצפות לתפקידים או להתאכזב כשהאנסמבל יוצא להצגה בחו"ל דווקא בשבת, ולכן חברה רעות לטל שלאכטמן ויחד הן הקימו את 'שמש – מופעים וסדנאות בהתאמה אישית'. גם כאן מדובר בחיבור בין דתיה וחילונית, חיבור שיש בו הרבה כבוד והסכמה: אמנם תיאטרון 'שמש' לא מקיים הצגות בשבת, אבל טל יכולה להיענות להזמנות ובלבד שהכסף לא עובר דרך הקופה המשותפת. בימות החול הן קורעות יחד את הארץ מצפון ועד דרום, עושות פלייבק, ופוגשות צוותי עבודה וניהול, תלמידים ונוער, הורים, מורים ומי לא. וגם – קהילות!
