גבולות הפלורליזם בחינוך המשלב

האם קיים גוון שהוא מחוץ לתחום? מיתר שהופך את הרמוניית המיתרים לצורמת? מהו הקו הערכי שבו על קהילת החינוך המשלב להציב את הגבול?

"ההורים של מיתרים בסערת רגשות בגלל עץ". כך נפתחה שיחת טלפון שקיבלתי בדצמבר 2018 ממנהלת בית ספר ממלכתי שאירח מסלול מיתרים. בכל אחת מהשכבות הנמוכות בבית הספר הייתה כיתה אחת במסלול מיתרים, ויתר הכיתות אוכלסו בתלמידים תושבי האזור, רבים מהם יוצאי ברית המועצות. התברר שמשפחות שנהגו לחגוג את הנובי-גוד העמידו עץ מקושט בכניסה לבית הספר. בבוקר הגיעו חלק מהורי כיתות מיתרים לשער בית הספר, ראו את העץ המקושט, ופנו בסערה למנהלת בית הספר בדרישה להעלים את העץ. נובי-גוד הוא חג אזרחי-לאומי, אין בו סממנים דתיים. להפך, השלטון הקומוניסטי בברית המועצות אסר על חגים דתיים. אבל בעיניהם של אותם הורים, אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ועושה קולות של ברווז – זה ברווז. עץ הנובי-גוד היה בעיני חלק מהורי מסלול מיתרים סממן נוצרי.

בחשוון תשפ"א נכתבה במיתרים יחידת לימוד לקראת שאילת גשמים. כיאה למשבר הקורונה, לוותה היחידה באפשרות להקרנת קטעים גם בלמידה מרחוק. באחד הקטעים לצפייה נראתה מקהלה שמפיקה קולות של גשם. מדובר בסרטון אמנותי מרהיב שבו עשרות חברי מקהלה מפיקים במשך כמה דקות קול גשם, החל מטפטוף עדין ועד לסערה גדולה מלווה ברעמים ובברקים, וכל זאת ללא כל סיוע של כלי חיצוני או צליל קולם, אלא רק ידיהם ורגליהם עמדו לרשותם לטובת המשימה. הסרטון הזה היה פריט אחד מתוך מערך שלם שכלל שיעור, שיח שחרית, סיפור, הסכת, כתיבה יצירתית ועוד.
לאחר שהפצנו את התוכנית לכלל בתי הספר ברשת מיתרים קיבלתי טלפון ממנהלת של אחד מבתי הספר. היא הסבה את תשומת ליבי לעובדה שהמקהלה עמדה בקפלה וברקע אפשר היה להבחין בצלב. על רקע זה היא פסלה את לימוד התכנית בבית ספרה. הביטוי האמנותי של כמיהה לגשם לבש משמעות חדשה, דתית, והייתה אפשרות לשיעור על הכמיהה לגשם בדתות אחרות וזרות ליהדות, אבל כל הרווח שניתן היה להפיק מהשיעור התגמד אל מול הצלב שהיה ברקע.

שתי הדוגמאות האלו הן כמובן רק מעט מן הדוגמאות שאפשר להזכיר בדבר המורכבות של החינוך המשלב בכל הקשור לפלורליזם וסובלנות, והן ושכמותן הביאו אותי לבחון את שאלת הפלורליזם וגבולותיו במאמר זה.

פלורליזם וסובלנות בחינוך המשלב

מקורה של המילה פלורליזם מהמילה האנגלית plural, דהיינו "יותר מאחד, רבים". משמעותו של הביטוי היא הכרה בערך של מגוון דעות, של השקפות שונות, של צרכים ורצונות שונים בחברה, וכן עידוד של הגשמת הקיום של אותן דעות.

הסובלנות מניחה אמנם שיש אמת אובייקטיבית, תפיסה חד-ערכית, ללא רלטיביזם או ספקנות, אולם קיימת נכונות לסבול ולהכיל תפיסות שנתפסות כשגויות, למרות אי-ההסכמה להן. כלומר, הסובלן מוכן לשאת סטייה ממשהו שהוא בעל ערך בעיניו.

בבסיס תפיסתם של בתי הספר המשלבים עומדים ערכי הסובלנות והפלורליזם. בתי הספר מתווכים לתלמידים את החיים בחברה בעלת מגוון אמוני ותרבותי; חברה שבה יש ביטויים שונים ורבים לאורח חיים יהודי; חברה שבה יש הכרה ולגיטימציה להבדלים בין אופני הביטוי השונים; חברה שבה לכל תלמיד ותלמידה, לכל משפחה ומשפחה, יש את גון קול הייחודי להם; חברה שמבקשת לשמר את המורשת ואת הזהות המובחנת של כל אחד ממרכיביה ומאפשרת להם לשמור על ייחודם, על כבוד מורשתם ועל מנהגיהם מתוך חיים בצוותא, העצמה של היופי שבשונות ובגיוון והפגנת כבוד ועניין האחד כלפי אורח החיים של חברו; חברה שמייצרת הרמוניה בין כל המיתרים.

בתי הספר המשלבים מסגלים לעצמם מערכת שתומכת ביכולת להכיל שונות ומחלוקת מבלי לערער את הזהות מבית. מטבע הדברים, בכל בית ספר יש להסכים על המודל המשלב שעל פיו ינהגו התלמידים וחברי הקהילה. מנגנון ההחלטה בדבר ההסכמות יכול להיות שונה בין בתי הספר המשלבים השונים, ובוודאי שגם ההסכמות שאליהן יגיעו תהיינה שונות, ואולם הבסיס הוא בסיס משותף – ההבנה שהשונות מפרה אותנו, ושכדי לייצר חברה בריאה יש למצוא הן את הדרך להסכים והן את הדרך להתמודד עם מחלוקות.

בבתי הספר המשלבים כל תלמיד ותלמידה לומדים שגון הקול הייחודי שלהם מעניין את עמיתיהם; שאת המנהגים, האמונות והדעות של הפרט חשוב שיכירו כולם; שכשמתעניינים בפרט, מגלה גם הפרט עניין ביתר הפרטים ונשזרת שרשרת של כבוד בין כל הפרטים המבקשים לייצר חברה הדוגלת בנכונות לחיות יחד מתוך כבוד הדדי, הכרה הדדית והסכמה בין הקבוצות השונות, חרף ההבדלים בתפיסות ובאורחות חיים.

החינוך המשלב רואה בערכי הסובלנות והפלורליזם ערכים נשגבים והצורך בחינוך לחיים משותפים מקבל משנה חשיבות על רקע הקיטוב הגדל בחברה הישראלית, והפיצול החברתי בין מחנות הנמצאים ביחסי קונפליקט.

החינוך המיתרימי בבתי הספר המשלבים מנוגד לאידאולוגיית כור ההיתוך, השואפת ליצור דמיון תרבותי בין אזרחים מרקעים שונים. הגם שהחינוך המשלב מחפש את האתוס היהודי המשותף, הוא מאפשר לו להתבטא במגוון דרכים, דעות, אמונות ומנהגים. התלמידים לומדים שארון הספרים היהודי שייך לכולנו, אך יש מגוון דרכים להיות יהודי, שאין זה מאיים לקבל את השונה, שריבוי קולות הוא מרתק ומפרה ומוסיף עניין ואתגר מחשבתי בריא. בבגרותם מתעקשים תלמידי החינוך המשלב וקהילות המבוגרים לכבד את זכותו של הזולת, לשמור על שונותו ולתת לה ביטוי.

שיח שחרית

הדוגמאות הרבות שיש לי לכך מרגשות, ואביא כאן אחת. צוות מיתרים ישב על המדוכה של מציאת תחליף לתפילה. זאת לטובת התלמידים החילונים בבתי ספר שבהם מאפשרים את הבחירה בין פתיחות בוקר שונות. הצוות בחן את הצורך שעליו עונה התפילה וניסה לייצר לו מענה בכלים חילוניים. כך נולדה תכנית "שיח שחרית", והיא מציעה מגוון אפשרויות של קורסים ותוכניות לימודים מותאמות לגילים השונים.

כאמור, כל קהילת בית ספר מגבשת הסכמות על מודל החיים המשלבים בשטחו, וכך מתפתחים מודלים שונים לפתיחות הבוקר בבתי הספר המשלבים. יש בתי ספר שבהם כולם מתפללים. יש המפצלים בין תפילה למפגש בוקר/"שיח שחרית", יש הפותחים את הבוקר בשיעור "עיון תפילה", יש המאפשרים מגוון דרכים שונות לפתיחת בוקר, יש המאפשרים את הבחירה רק בשלב העל-יסודי, ועוד ועוד אפשרויות. כל בית ספר בוחן את מגוון האפשרויות ובוחר את הדרך המתאימה לאופיו, וביניהן הם מתוודעים לתוכנית "שיח שחרית". באחד הימים הגענו להדגים את התוכנית לפני הורי בית ספר שהיה בראשית דרכו. בתחילת המפגש חשבו רוב ההורים הדתיים שיהיה זה רצוי שכלל תלמידי בית הספר יתפללו ויכירו את התפילה, ואילו מרבית ההורים החילונים ביקשו למצוא חלופה לתפילה.

לאחר שהצגנו את תכנית "שיח שחרית" היו הורים דתיים שהצרו על שילדיהם המתפללים יפספסו את תכני השיח המוצעים. אחד המשתתפים אף העלה את ההצעה שכל תלמידי הכיתה ישתתפו ב"שיח שחרית" והילדים הדתיים יקדימו להגיע לבית הספר כדי להתפלל יחדיו. הדינמיקה שהתפתחה בחדר הייתה מרגשת. הורים חילונים הגנו על זכותן של המשפחות הדתיות שתתקיים תפילה כסדרה בשעה 8:00. הורים דתיים התעקשו שאין לכפות השתתפות בתפילה על ילדים חילונים שאינם רוצה להתפלל והגנו על זכותן של משפחות חילוניות שלא יכפו על ילדיהן להתפלל. מתוך הרצון להיענות לרצונות כלל הקבוצות התקבלה בסוף הערב החלטה שתפילה תתקיים בשעה 08:00, תלמידים שאינם מעוניינים להתפלל לא יחויבו להשתתף ומיד לאחר התפילה ישתתפו כלל התלמידים בשיעור "שיח שחרית".

הפלורליזם והסובלנות מיתרגמים בחיי המעשה לשיח קהילתי. המחלוקות קיימות. הן לא מטואטאות אל מתחת לשטיח. הן מדוברות ומלובנות בשיח קהילתי ובסופו מתקבלות החלטות מוסכמות. שיח קהילתי של קהילות מיתרים המתקיים על רקע מחלוקות מזכיר לי לא אחת את המחלוקות בתקופת המשנה בין בית הלל לבית שמאי. כל אחד מהם הציג, יחד עם תלמידיו שבאו אחריו, אסכולות הלכתיות וגישות רעיוניות שונות ומנוגדות. כמו בימינו, גם בעבר נאלצה החברה היהודית להתמודד עם הסכנה של מחלוקות ופילוגים בתוך העם. בית הלל אמרו: "הלכה כמותנו", ובית שמאי אמרו: "הלכה כמותנו". יצאה בת קול ואמרה: "אלו ואלו דברי אלהים חיים הן" (עירובין יג, ב).

מטבע הדברים ההורים ששולחים את ילדיהם לחינוך המשלב ומשתייכים לקהילות חיים מעורבות הם הורים שמאמצים את הגישה לפיה 'אלו ואלו' עשויים להיות דברי אלוהים חיים. הורים שבבסיס ערכיהם שוכן הפלורליזם, או לכל הפחות הסובלנות. הימנעות משיפוט ומהיררכיה היא אתגר גדול, בעיקר כאשר הדיון עוסק בנושאים שחשובים לנו ונוגעים לעצם מהותנו. לדידי, החיים המשלבים אינם דורשים שנקבל כל דעה כנכונה וכבעלת ערך, אולם היא דורשת כי נפגין סובלנות כלפי חלק מהדעות שאנו שופטים ומתנגדים להן, ונקבל אותן כראויות. הורי מיתרים רואים ערך בחיים משותפים, ומתוך הרצון לחיות יחד במדינה יהודית ודמוקרטית, מפילים את החומות שבין המגזרים, מקשיבים זה לתפיסת זה, ומאפשרים לעצמם להפנים גם את היופי והעומק שבתפיסה של אורח החיים של האחר, וזאת מבלי לאבד את זהותם הייחודית ולאפשר לה להתפתח לצד זהויות אחרות.

גבולות הסובלנות והפלורליזם

לצד דברים אלו עולה השאלה: האם יש גבולות לפלורליזם במרחב המשלב?

לכולנו ברור שלסובלנות ולפלורליזם יש גבולות. לא נסכים לגזענות, להסתה, לקולות שיש בהם פגיעה מכוונת באחר. מהם, אם כך, גבולות הפלורליזם בחינוך המשלב? וכיצד הם נקבעים?

העיקרון המנחה את החיים בבתי הספר המשלבים הוא עיקרון השיח והדיון. ואלה, באמצעות תיווך וליווי של צוות שמוכשר לכך, מאפשרים לתלמידים להכיר, להתווכח, לבחון את הדברים, לבסס את עמדתם או לערער עליה, ובתוך כך גם להכיר בעובדת עמדותיהם של האחרים הניצבים לצידם. החוויה הלימודית הזאת תעמוד להם במשך החיים הבוגרים. בראשית המאמר הצגתי דוגמה על עץ הנובי-גוד, ועתה אדגים את עיקרון השיח על פיה. במוקדם או במאוחר יפגשו התלמידים את העץ המדובר. יש שיפגשו אותו בבית השכנים עוד בהיותם ילדים, יש שיפגשו אותו בשירותם הצבאי ויש מי שיפגשו אותו בבגרותם. האם לא כדאי שיגיעו למפגש הזה כשבאמתחתם ידע, לאחר עיבוד והיכרות? האם לא עדיף שלמפגש שלהם עם עץ יולקה (כך מכונה עץ השנה החדשה של החוגגים את הנובי-גוד) יגיעו לאחר ששמעו מגוון של קולות, הבינו את מקורו ומשמעותו לחוגגים, וניסחו לעצמם את דעתם בעניין?

מן העבר האחד הייתי מצפה שיאזינו לקולו של יוצא ברית המועצות מספר על החג הלאומי-החילוני שנחגג ברוסיה, על הגעגועים שלהם לבית אבא ואמא, סבתא וסבא, על התקווה שהחג הזה נטע בלב יוצאי ברית המועצות כשהיה החג היחיד שלא היה קשור למפלגה כלשהי. על הצורך שלהם, עם קליטתם לתוך החברה הישראלית, להביא לקדירה המשותפת תרומה תרבותית משלהם. מן העבר השני הייתי רוצה שהתלמידים ייחשפו גם לתגובות שנובעות מחוסר ידע, למורכבות היחסים שבין היהדות והנצרות ולגישה שטוענת שעץ זה דומה מדי ונובע מן המסורת הנוצרית, ועל כן מסתייגים ממנו ומכל מה שהוא כביכול מייצג.

התוצאה הרצויה בעקבות השיח היא שהתלמידים יצברו ידע, ייחשפו לגישות השונות, ואז יקדישו מחשבה ויחליטו אם העניין מפריע להם או לא, ישתפו בתכני השיח את הוריהם, ישמעו מה עמדת משפחתם, וינסחו לעצמם את האני מאמין שלהם. בעיני זהו ארגז כלים חשוב מעין כמותו למסע שלהם לבירור מרכיבים זהותיים לקראת היותם בוגרים שחיים בחברה הישראלית.

במוסדות החינוך של רשת מיתרים, הצוות החינוכי מאומן בתיווך ובליווי השיח, ואחראי לדאוג שהדעות כולן תשמענה. יש חשיבות גדולה בעיניי לאפשר את הדיון ולצייד את תלמידינו בידע ובהיכרות, וכן בתרגול האופן הרצוי להתוודע לסוגיה, והתנסות בחשיבה עצמאית וגיבוש עמדה. הדיון חשוב, אפוא, משני היבטים. מצד התוכן ומצד השיטה. מצד התוכן – ההיכרות עם הסוגיה הספציפית הנדונה, עץ היולקה במקרה דנן, תספק להם את המידע הדרוש לגבש את עמדתם ואת תגובתם לכשיתקלו בסוגיה מחוץ לכתלי בית הספר. מצד השיטה – גיבוש עמדה לאחר חקר של גישות שונות כלפיה וחיפוש הדעה האישית תקנה ארגז כלים להתמודדות עם סוגיות אחרות שבהן עשויים התלמידים להיתקל מחוץ לשעות הלימודים ובבגרותם.

שריר הסובלנות

בשרטוט גבול הפלורליזם בחינוך המשלב אציב לצד עיקרון השיח את עיקרון המניעה ההלכתית או האידיאולוגית. כאשר מדובר בסוגיה שבה אורחות החיים של התלמיד מונעים ממנו לקחת חלק יש לשקול הצבת גבול. אדגים את העיקרון לאור הדוגמה השנייה שמופיעה בראשית מאמר זה. צלב הוא סממן נוצרי מובהק. הצלב מציב בפנינו דיון בסוגיה של עבודה זרה, שלגביה מחמירה התורה מאוד. הנצרות מוגדרת כעבודה זרה, עבודת הקודש הנוצרית בכנסיות נחשבת עבודה זרה ורבנים רבים אוסרים להיכנס לתוכן.

הצלב הוא סממן בולט במרחב הציבורי שאין ספק שתלמידינו ייפגשו בו. השאלה שעלינו לשאול היא האם מדובר בעבודה זרה? האם יש חשש להשפעה והתקרבות? במסגרת הסוגיה שעלתה בדבר הסרטון של מיתרים, שהובא כחלק מתכנית שאילת גשמים, יש לשאול את עצמנו אם יש כאן מניעה של תלמידים להמשיך ולשמור את האידיאולוגיה שלהם מבחינה מעשית.

פעמים רבות מגיעות אלינו פניות למניעת פעילות בשל מניעים רגשיים. כאן המקום להבהיר ש"פגיעה ברגשות" איננה נכנסת תחת עיקרון המניעה, ואיננה עילה מספקת להצבת גבולות. כל אחד מאיתנו עלול לחוות פגיעה רגשית, וימצא טעם לפגם בפעילות כזאת או אחרת. חילול שבת במרחב הציבורי עלול להיות קשה לצפייה "ופוגע ברגשות דתיים", אולם הצבת הגבול תחת עיקרון המניעה תתקיים רק כאשר תתבצע פעילות שתחייב שומר שבת לחללה. אידיאולוגיית הטבעונות היא דוגמה ממרחב אחר. פעילות שתחייב טבעוני לאכול בשר חורגת מהגבול, ותיפסל תחת עיקרון המניעה. אולם ייתכן שרגשותיו של הטבעוני ייפגעו אם סובביו יאכלו בשר, ואף על פי כן אין זו עילה לפסול את הפעילות ולאסור על כולם לאכול בשר.

ושוב, השאלה שצריכה להישאל היא אם יש כאן פגיעה ביכולת של הפרט להמשיך ולשמור את האידיאולוגיה שלו מבחינה מעשית. אם התשובה היא שלילית, אז ניעזר בעיקרון השיח. פעמים רבות די בקיום שיח ודיון כדי להעלות את המודעות לקושי של האחר, ולהגיע להסכמות ולהתחשבות. הסכמה שמגיעה לאחר דיון וביסוס עמדות היא בעלת השפעה חזקה בהרבה מאשר גבול מונחת מלמעלה. וכך, בדוגמה שהבאתי על תכנית מיתרים לקראת שאילת גשמים ברור כי הצפייה בסרטון אין בה כדי לפגוע ביכולתם של מי מהצופים להמשיך ולשמר את האידיאולוגיה שלהם. לכן, אפוא, עלינו לפעול תחת עיקרון השיח ולהעלות את המודעות של התלמידים לעובדה שהקטע צולם בכנסייה, להסביר על הצלב המופיע ברקע, להדגים כי גם בתרבויות ובדתות אחרות שאינן שלנו קיימת הכמיהה לגשם, ואז להתמקד בקטע עצמו ובמשמעות שהוא מזמן לנו ללימוד סביב שאילת הגשמים.

צוותי החינוך בחינוך במשלב צריכים להגן על הפלורליזם בחירוף נפש ומתפקידם לעודד את התלמידים להביא לכיתה את המנהגים הנהוגים במשפחתם, וכך להעשיר את הכיתה ולהגביר את ההיכרות, למשל, עם חגי ישראל של העדות השונות – חג המימונה של המרוקאים, סיס דה דברג של הפרסים, או איד אל בנאת של חלק מיוצאי צפון אפריקה. עליהם לעמוד על כך שקולה של ילדה שחוותה בת מצווה רפורמית יישמע בכיתה, ולא יושתק יחד עם קשת הדרכים והמנהגים שדרכם מציינים את הגעת הבת לגיל מצוות. צוותי החינוך אמונים על הפלורליזם ושואלים את עצמם אם הצליחו לעורר דיון עומק בין תלמידים בשאלות מהותיות וגם בשיח פרקטי, כגון לקראת עיצוב שבת השכבה. המפגש של התלמידים עם נושאים השנויים במחלוקת, הנעשה באופן מתווך ומלווה, הוא הדרך הנכונה לפתח בוגר שקול בעל זהות מבוררת ומתעצבת. ילד שמשתתף בדיון על עץ יולקה או על צלב יצא ממנו חכם יותר, ועם חיזוק זהות מעמיק הרבה יותר מאשר ילד שעצמו את עיניו.

המשימה הינה משימה מורכבת שמתגלה כל פעם מחדש, ואנו עוסקים באימון 'שריר הסובלנות' באופן תדיר.

ערכי הסובלנות והפלורליזם הינם ערכים בסיסיים בבתי הספר המשלבים. ההורים שבוחרים לשלוח את ילדיהם לחינוך המשלב רואים ערך במפגש בין זהויות, בפריון שעולה מתוך השונות, ומכירים בערך של קיומן של השקפות עולם שונות. הם מוכנים לתת מקום גם לדעה המנוגדת לשלהם בשם ערך החיים המשותפים בחברה הישראלית. הורים אלה מודעים לכך שבחברה שבה אנו חיים לא ניתן להימנע ממפגש עם תרבויות ומנהגים אחרים, והם מוכנים להביט באומץ בשונות שהחיים מזמנים, להתייחס אליה ולא לנהוג כמנהגה של בת היענה הטומנת ראשה בחול.

עם זאת, גבולות לפלורליזם קיימים גם בחינוך המשלב. המאמר ביקש לבחון האם קיימות תפיסות עולם שמאתגרות את התפיסה של המגוון הרצוי בחינוך המשלב. האם קיים גון שהוא מחוץ לתחום? מיתר שהופך את הרמוניית המיתרים לצורמת? מהו הקו הערכי שבו על קהילת החינוך המשלב להציב את הגבול? גם הפלורליסט האדוק ביותר מבין שהליברליזם אינו יכול לכלול תפיסות אנטי-ליברליות השוללות את עצם קיומו. יש עמדות שאינן לגיטימיות. אולם מעבר לתפיסות עולם שהן סכנה לדמוקרטיה ואשר חותרות תחת זכויות האדם, הדגים מאמר זה את דרך ההתמודדות עם המחלוקות והפערים שנוצרים מהמפגש שבין תפיסות עולם שונות ואף רחוקות.

במאמר שרטטתי את שני העקרונות המובילים: עיקרון השיח ועיקרון המניעה. מצד אחד עיקרון השיח, כעיקרון העל שראוי להוביל את החינוך המשלב. עיקרון השיח מורכב מתוכן ומשיטה, והשילוב של בין שניהם מרכיב את ארגז הכלים שבו אנחנו מציידים את תלמידי החינוך המשלב. ומן הצד השני הוצב עיקרון המניעה, תפיסת עולם המונעת את עצם השתתפותו של תלמיד בפעילות על בסיס אמוני, הלכתי, לאומי או הומני היא המקום לשרטט את הגבול להכלה הפלורליסטית בחינוך המשלב.

תגית:

כלי נגישות